שולחנות ירוקים במקומות אפורים

ברשימה הקודמת, "עלילות הקזינו הציוני", סיפרנו על אפשרויות ההימורים בא"י בתקופת טרם היות המדינה, והעלנו בזיכרון את שני בתי הקפה בחיפה ובתל אביב שנשאו לשווא את השם "קזינו" מבלי שנראה ז'יטון אחד במקום.

בהמשך עסקנו בשני ארגונים גדולים עתירי ממון ואדירי כוח שפועלים באופן חוקי במדינת ישראל, למרות שעל שני המפעלים רבצה בעבר עננה סמיכה של התנהלות נלוזה לכאורה.

ברשימה זו נעסוק ביוזמות יצירתיות שהצליחו לנצל פרצות ו"לקונות" בחוק ולהפעיל בספר של מדינת ישראל מתקני הימורים משגשגים.

יריחו - עיר התמרים וההימורים

בחתימת "הסכם אוסלו" בין מדינת ישראל לאש"ף נקבע כי שטח הגדה המערבית יחולק לשלושה אזורים:

אזור A - שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, ביטחונית ואזרחית.

אזור B - שליטה אזרחית של הרשות ושת"פ ישראלי-פלסטיני בתחום הבטחוני.

אזור C - שליטה ישראלית מלאה, ביטחונית ואזרחית.

יוזמי ההסכם ראו בשיתוף פעולה כלכלי מסלול חשוב ביישום ההסכם. ספק אם הקמת קזינו בשטח A היה בחזונם, אך מה שלא ראו המדינאים ראו והבינו יזמים, שכמה מהם הגיעו עם רקע וניסיון בבתי הימורים וזיהו מיידית את הפוטנציאל בהקמת בית קזינו בתחום הפלסטיני, שיישרת את הציבור הישראלי הרעב למשחקי מזל.

מרטין שלאף, איש עסקים אוסטרי-יהודי, הוא שהיה הרוח החיה והסוחפת למימוש הרעיון. אזור יריחו נמצא ע"י המומחים כמקום מתאים, הרשות הפלסטינית שיתפה פעולה ברצון מאחר שראתה את פיתוחו כיעד תיירותי, והישראלים ראו במקום את הקירבה לגבול ואת הכבישים הנוחים המאפשרים הגעה מכל חלקי הארץ.

הקזינו זכה להיקרא "אואזיס", והוא תוכנן, נבנה והופעל ע"י חברת "קזינו אוסטריה" (Casinos Austria), המפעילה מספר בתי קזינו ברחבי העולם.

המתחם התקדם במהירות, ותוך שנתיים, בחודש ספטמבר 1998, עמד על תילו ונפתח ללקוחות, זאת בקרבת מלון אינטר-קונטיננטל יריחו. הקזינו הציע לבאים בשעריו מסעדות, ברים, אולמות הופעות והעיקר - 220 מכונות מזל ו-35 שולחנות רולטה

ההשקעה במתחם עמדה על כ-50 מיליון דולר ובמקום הועסקו כ-1200 עובדים פלסטינים וישראלים, אם כי לשכנים תושבי השטחים הכניסה למקום היתה אסורה.

ההצלחה היתה מרשימה, ישראלים נהרו למקום, ממוצע המבקרים עמד על כ-3000 איש ביום, וההכנסה השנתית של הקזינו עמדה על כ-100 מיליון דולר.

תוחלת החיים של "קזינו אואזיס" היתה קצרה. עם פרוץ האינתיפדה השנייה, בספטמבר 2000, פלשה חוליית מחבלים לבניין והפכה אותו לעמדת ירי לעבר הישוב הקרוב ורד יריחו. בעקבות זאת, ואירועים דומים באזור, צה"ל סגר את הצירים ותוך חודש נסגר המקום, שעומד בשיממונו עד היום.

במהלך השנים היו גישושים ובדיקות לאפשרות חידוש הפעילות, אך הרשויות לא הראו עניין בשיקום המקום.

פתיחת "קזינו אואזיס", ספטמבר 1998

מפרץ אילת כקזינו צף

כלל מוכר ומקובל הוא כאשר האוזן האנושית מתרגלת לרעש מכונות המזל ולצלצול המטבעות הנשפכות קשה לה הגמילה. האדם בעל האוזן, ולא משנה באם הוא מפעיל שנמצא בצד הזוכה התמידי או המהמר שלרוב מפסיד, שניהם יעשו הכל ע"מ לחוות המשכיות.

כלל זה לא פסח על בעלי "אואזיס יריחו". המשקיעים האוסטרים רכשו ספינת הימורים בשם "קנקון" והשיטו אותה לנמל חיפה לצורך שיפורים והתאמה לתנאי האזור וכמובן ללקוחות.

העבודות נעשו במספנות ישראל, שהשקיעו במיזם את נסיונם בחידוש אוניות. זמן השיפוץ התמשך גם מסיבות בירוקרטיות, אך כצפוי, התנהל במקביל מאבק עז כשמצד אחד עמדו מפעל הפיס והלוטו שהדפו כל נסיון של מתחרים בתחומם, ומולם היזמים הזרים מצויידים בעורכי דין מנוסים ובקשרים במקומות המתאימים.

עוד טרם הוקם הקזינו בירחו, במפרץ אילת שייטו באין מפריע שתי ספינות עמוסות מהמרים. כשסוג של שיט החל במפרץ אילת כבר בשנת 1996. המפעילים הציעו לעולים על סיפונם שיט תיירותי שעם יציאתו מתחום המים הטריטורייאלים של ישראל הספינה תהפוך לקזינו לכל דבר ותאפשר הימורים ימיים עד חזרתה לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

בסוף חודש אוקטובר 2002, כשהסתיימו עבודות השיפוץ, שטה והגיעה ספינת הקזינו "קנקון" לנמל אילת. כאן התארגנו להפעלה, קלטו והכשירו עובדים, נקבעו נהלים ועסקו בשיווק ובפרסום - כל זאת בתקווה שאישור ההפעלה "בדרך" (ראוי לציין כי במקביל להמתנת ה"קנקון" פעלו במפרץ ספינות הימורים תוך התעלמות של הרשויות).

ספינת הקזינו "קנקון" בנמל אילת. צילום באדיבות דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

לאחר ש"קנקון" המתינה שישה חודשים במי הנמל - עגינה שהיתה כרוכה בעלות גבוהה, נואשו הבעלים, פיטרו את העובדים, סגרו את עסקיהם בעיר והפליגו לדרכם.

כפי שכבר ציינו, בלחץ הלקוחות הים לא נשאר ריק והחלה להיווצר צפיפות במים הבינלאומים כשספינות ההימורים היוו צי דמוי "ארמדה", זאת תוך כדי עצימת העין של הרשויות המקומיות שטענו כי טובת התושבים לעיניהם. כשכל הסיבות והתירוצים אזלו, משרדי הממשלה שהנושא באחריותם נאלצו לשלב ידיים ולטפל בבעיה.

"משמר המפרץ" היה שמו של המבצע. בחודש ינואר 2004, לאחר חקירה סמויה ומקיפה שנמשכה כשנה כפרוייקט משותף של משטרת ישראל,רשוית המס ומשרד המשפטים, פשטו כ-500 שוטרים וחוקרים על נמל אילת ועלו על הספינות שעגנו במקום: "רויאל קזינו", "פלמיגו", "לאקי דולפין","ויקטוריה" ו"אולימפיק".

במבצע נעצרו הבעלים, המפעילים, דילרים, משיטים, ספקים וכמובן מהמרים. הוחרמו 265 מכונות מזל וכן סכומי כסף גדולים. עם סיום המבצע הוגבר הפיקוח על הנעשה במפרץ ועל הנמל נאסר לספק שירותים לספינות ההימורים - כך, בצעדים מנהלתיים, הביאו להפסקת שיוטי ההימורים.

כיום, עשרים שנה ויותר אחרי - המפרץ "נקי". יחד עם זאת, יצר ההימור אצל הישראלים לא נמוג. ע"פ נתוני משטרת ישראל בשנתיים האחרונות, 2024-2025, ישנה עלייה משמעותית בפעילות של בתי קזינו בלתי חוקיים הפועלים בדירות פרטיות. לפי הידוע, המקומות מנוהלים בידי גורמים עבריינים הגורפים מיליוני שקלים. למרות הפשיטות, תפיסת מכונות המזל והמעצרים - העסקים משגשגים.

פשיטת משטרת ישראל על ספינת הימורים באילת, 2018