עלילות הקזינו הציוני

נראה שבימים קשים מנשוא שתושבי המדינה חווים אין יעד יותר מתאים לברוח אליו מאשר עולם ההימורים, על כל ענפיו ושלוחותיו. זו בריחה מודעת ואסקפיסטית שאין עיר או מקלט אטום ממנה. הבעיה היחידה שבתי הקזינו וההימורים הינם מחוץ לחוק במדינת ישראל. נתון זה אינו מאפשר לנו להמליץ על מקום ראוי, לכן נסתפק בסוגיה ההיסטורית של מדוע ולמה לכאורה ההימורים אסורים בתחום המדינה, והאם אכן זהו המצב.

כאשר ניגשנו לכתיבת הרשימה קיימנו בדיקה מזערית של ציבור תאב הגרלות והימורים שאינו מסתפק בשירותים "הממלכתיים" מפעל הפיס והטוטו. בורותנו בנושא גרמה לנו להיות מופתעים מממדיה של הקהילה שעושה בקביעות את דרכה לבתי קזינו בחו"ל ומקבלת את השירות והייעוץ המתבקש מגורמים שהתמחו בכלל האפשרויות.

בשורות הבאות נעסוק בבתי קזינו היסטוריים בתל אביב ובחיפה, שלבד משמם לא ראו בהם שולחן הימורים. בהמשך נספר על ההימורים הכשרים, הפיס והטוטו, וברשימה נוספת נשתף אתכם בפעילויות הימורים אסורות שנערכו בארץ, כל זאת מתחת לרדאר.

מאחר ואנו מבצעים "תחקיר היסטורי" נתחיל אותו בתקופה העות'מאנית בארץ.

המשפט האיסלמי שלל כל סוג של הימור וראה בכך חטא. למרות זאת, במקרים רבים העלים השלטון עין ואף היה שותף להכנסות. משחקי המזל נערכו במסגרות שונות, בבתי קפה - שם קויימו משחקי קלפים וקובייה שהיו חלק מהבילוי המקובל, ומרוצי סוסים וגמלים גם הם שימשו כאתרי הימור ברחבי האימפריה.

בפלשתינה א"י הפעילות היתה מועטה. לא ידוע על מקומות מפגש שנועדו למשחקי מזל - כל זאת עד הכיבוש הבריטי של א"י.

תקופת המנדט הבריטי 1917-1948 

תקופת השלטון הבריטי בארץ ארכה כשלושים שנה, כאשר מלחמת העולם השנייה חופפת וכלולה בתוכה. הממסד והפקידות הבריטית הביאו איתם תרבות אירופאית, שהימורים היו חלק ממנה. בימי המלחמה שהו בארץ חיילים וקצינים שחלק מבילוי שעות הפנאי שלהם היו הימורים.

הקזינו בתל אביב - הכל כלול למעט הימורים

ההתערבויות ומשחקי המזל בתקופת המנדט נערכו בבתי קפה ובמועדונים סגורים, ולא ידוע על בתי קזינו שנפתחו באותה תקופה.

כל זאת עד שלמשרדו של ראש העיר של תל אביב מאיר דיזנגוף נכנס היזם סולומון גריגרוביץ, עולה מאודסה שהגיע לת"א בשנת 1921.

העולה היזם הציג תכנית להקמת מרכז בילוי בשם "קזינו", שייבנה בחוף ימה של העיר. ייחודו יהיה בכך שעמודי היסוד שלו יהיו במים ולצורך הגישה אליו יוקם גשר מיוחד.

על אף שהתוכנית נראתה יומרנית והמבנה המתוכנן נראה מפואר ומצועצע, לאחר שהמשקיע הוכיח כי ברשותו המימון הדרוש אישר דיזנגוף את הבנייה ואף נעתר לדרישה והורה לשנות את תוואי רחוב אלנבי עד לחוף הים כך שהגישה למבנה תהיה ממפלס הרחוב לגשר המיוחד.

המבנה שהוקם במהירות נחנך תוך שנה, והוא כלל שלוש קומות: קומת כניסה מהגשר, קומה שנייה שנועדה למסעדה ובקומה השלישית - מפלס גן עם צמחייה שפעל כבית קפה ליילי.

הקזינו הפך במהרה למקום בילוי מבוקש בעיר, אך למרות הנהירה למקום וההכנסה הנאה - תחזוקת המקום הגבוהה, ההתמודדות עם פגעי הים וההשבתה החלקית בחודשי החורף הביאו לנסיגה ושקיעה של המקום. בעלויות התחלפו, ניסיונות רענון ושיקום כשלו, כך שלאחר פריחה בשנות העשרים - שנות השלושים היו קשות ביותר. המבנה נשאר ללא שימוש, סערות וגלי הים כירסמו בו עד שעיריית תל אביב דאגה להריסתו.

מתחם הקזינו התל אביבי פעל בשנים 1922-1939 ושימש חלק מהזמן כמקום בילוי חדשני מבוקש ויוקרתי, אך עם זאת - בית הימורים הוא לא היה.

קזינו בת גלים סיפור עלייתו ופריחתו של הקזינו התל אביבי הגיע גם לחיפה - שם החליטו פרנסי שכונת בת גלים כי שכונתם ראויה לקזינו דומה לזה שבתל אביב. הוועד פרסם מכרז כדת וכדין ובהתאם לכך נקבע זכיין, נבחר אדריכל ובחודש מאי 1934 אושרה התוכנית.

באורח פלא, דמה המבנה לקזינו התל אביבי - גם כאן עמודים ניצבים בתוך מי הים, הבאים עוברים את קומת הכניסה, הקומה השנייה משמשת כמסעדה ואולם אירועים והקומה השלישית הפתוחה מיועדת לפעילות קייצית.

למרות שהמושג "קזינו" היה כרטיס הביקור של המקום, גם כאן בבת גלים לא הכירו עיסוקי הימורים.

קפה הקזינו היה המקום המרשים והייחודי במפת הבילוי של צפון הארץ ומשך אליו ציבור רחב של מבלים. באזור חיפה היה באותה תקופה רצף של בסיסי צבא בריטי ומוסדות שלטון המנדט והקצונה והפקידות הגבוהה העדיפו את הבילוי במקום. נכוחתם ופתיחותם לאחר שתייה חריפה משכה למקום אנשי מודיעין של היישוב שאספו כאן מידע חיוני לצרכי היישוב.

קזינו בת גלים צילום באדיבות בית הספר להיסטוריה ע״ש צבי יעבץ - אוניברסיטת תל אביב / מעיין הלל

סיום המנדט ומלחמת העצמאות הפחיתו משמעותית את מספר המבלים והמקום שינה את ייעודו והפך לאולם שמחות.בהליך מתמשך המקום שינה בעלות ופעילות עד שנעזב, ובשטח נותר המבנה המרשים. במשך השנים התנהל מאבק ציבורי מול העירייה על עתיד המקום ולאחרונה הוסכם על מלון בוטיק צנוע שישתלב בנוף ויישמר את צביון המבנה. כפי שציינו קודם לכן, למרות השם המפתה "קזינו" - הימורים לא נערכו במקום.

אך מסתבר כי צוק העיתים לא מדכא את הרצון להתעשר במחיר כרטיס או קלף מנצח והראש היהודי מפתח פטנטים.

הפיס וטוטו - מיסוי על תקווה

מאז ראשית שנות החמישים של המאה הקודמת מתנהלים בתחום מדינת ישראל הימורים חוקיים למהדרין. חשוב להדגיש שהגופים המפעילים, מפעל הפיס והטוטו, עושים זאת בהרשאה מלאה כאשר המדינה נותרה במעגל המפקח בלבד.

על מנת לדייק ולהקפיד חובה להזכיר כי בשנות המדינה הראשונות אוצר המדינה סבל ממחסור תמידי. אחת הדרכים לתגבר את ההכנסות הייתה הטלת מלווה חובה על האזרחים - מלווה זה כונה "מלווה עממי" ובפועל היה מס נוסף על האזרחים. כדרך בדוקה להמתיק את הציפייה להחזר ההלוואה נעזרה הממשלה בשיטה מוכרת - בתאריכים שנקבעו ופורסמו מראש נערכו הגרלות בקרב מחזיקי האגרות כך שהציפייה הפיגה את הביקורת, שלא לדבר על האושר שרוו הזוכים.

כל שנכתב עד כה הוא הקדמה לסיפור הגדול אודות פעילויות הניחושים וההגרלות המתקיימים מדי יום ברחבי הארץ, זאת בידי גופים ציבוריים שפעולתם מפוקחת ע"י גופים ממלכתיים והכנסותיהם מועברות ע"פ קריטריונים מוסכמים לתועלת הציבור.

הבעיה היחידה שלא נמצא לה פתרון, וכפי הנראה גם בעתיד תמשיך להטריד, היא שרוב הלקוחות הרוכשים ומהמרים מגיעים משכבות חלשות בעוד ששכבות מבוססות לא מגיעות לדוכני המכירה, אבל זוכות ליהנות מהכנסות ההימורים.

"פיס בכפר, פיס בעיר - הופך עני לעשיר"

סיסמה זו, כמו רבות שבאו לאחריה, היוו חלק ממסעות פרסום שדחפו וליוו את קונצרן ההימורים הגדול שפועל במדינת ישראל מאז ראשיתה. המיתוג, השיווק והפרסום תפסו חלק נכבד מסדר יומו של מפעל הפיס - עיצוב הדוכנים, הצבעים הבולטים ושלל הפיתויים הוויזואליים גרמו לאזרח להרגיש כי הזכייה הגדולה ממתינה לו והוא רק צריך להושיט את ידו ולקנות את כרטיס הכניסה. כל זאת נעשה בתחכום רב ומקצועיות.

מאחר ורשימה זו עוסקת בהיסטוריה של ההימורים, נשאיר את סקירת הפרסום לאחרים.

כמו בתחומי שירותים אחרים לאזרח, גם מערכת הבריאות עמדה בפני קריסה. תוך תקופה קצרה מיום הכרזת המדינה קהל הצורכים את שירותיה שולש, המרפאות, המעבדות ובתי החולים לא הצליחו לעמוד בביקוש, הן מסיבה של מחסור במתקנים והן ממצבת עובדים לא תואמת את הדרישות.

ישראל רוקח, ראש העיר הנמרץ של תל אביב באותם ימים, טרח וחיפש מקורות מימון למערכת הבריאות בעירו. רוקח היה ער להתקדמות ולהתפתחות שרשויות עירוניות באירופה מקדמות לטובת תושביהן. אחת מהן, רשות מקומית בשוויץ, הקימה מפעל הגרלות שהכנסותיו ישמשו למימון מוסדות רפואה, חינוך וסעד.

ביוזמת רוקח, גזבר העיר בן ציון ארגוב נשלח לשוויץ ללמוד את השיטה. הוא אכן למד היטב ובשובו הכין מסמך מפורט מלווה בהמלצות כיצד להקים מפעל הגרלות עירוני.

הקמת מפעל ההגרלות, שזכה בהמשך לשם "מפעל הפיס" נמשכה חודשים ארוכים, זאת בשל הצורך לקבל אישורים ממשרדי ממשלה, כשבפועל הבעלות על הפיס מתחלקת בין הרשויות המקומיות.

רק בחודש אוגוסט 1951 אישרה ממשלת ישראל את ה"מפעל", והשם "פיס" נלקח מהמקורות - שם הוכר כמושג של פיוס ופיצוי.

ההגרלה הראשונה התקיימה באוקטובר אותה שנה, כשהפרס הגדול עמד על 1000 ל"י.

הרשויות הראשונות שנהנו מכספי הפיס היו תל אביב, רמת גן, צפת ופתח תקווה, ובהמשך הצטרפה גם ירושלים.

דוכן מפעל הפיס ברחוב אלנבי בתל אביב, 1952 צלם: דוד אלדן. באדיבות לע"מ

בשנים הראשונות לפעילות נועדו כספי הפיס לבניית מרפאות ובתי חולים, בשלב הבא הוקמו בתי ספר, ובחלוף השנים, עם התרחבות מעגל המשתתפים והגדלת ההכנסות, כל הרשויות הכלולות במרכז השלטון המקומי זכאיות לסיוע הפיס.

כיום ההכנסות משמשות בנוסף לבתי חולים ובתי ספר גם למרכזים קהילתיים, אולמי תרבות, מועדוני מוזיקה, מלגות לימוד וסיוע ליוצרים בכל התחומים.

מאז ההגרלה הראשונה בשנת 1951 הרחיב המפעל את אפשרויות ההימורים, וכיום האזרח האופטימי יכול לבחור בין המסלולים צ'אנס, חיש גד ולוטו. במשך השנים נוסו מסלולים נוספים שלא אושרו ע"י משרד האוצר, מסחבות שונות.

עד שנת 1957 חגג מפעל הפיס לבד על דוכני ההימורים בארץ. באותה שנה הופיע שחקן חדש על המגרש והוא "הספורטוטו".

פנטזיה גדולה, הפסד קטן - התפתחות הימורי הספורט במדינת ישראל

העיסוק בהימורים והתערבויות על תוצאות של תחרויות ספורט הוא עיסוק מוכר וידוע בעולם הרחב, ומן הסתם גם לישראל הצעירה הגיע ענף הימורים זה.

"ספורט ישראל" היה שבועון ספורט שהתפרסם בתחילת שנות החמישים. כאמצעי להגברת תפוצתו החל העיתון ביוזמה מקורית - בשנת 1951 פרסם טבלה שבועית של משחקי השבת הקרובה, על המשתתף היה למלא ולשלוח את הטופס מלווה בתשלום למשרדי העיתון - שם נבדקו הטפסים וחולקו הזכיות.

יוזמת השבועון זכתה לחיקויים והציבור הישראלי הוכיח רצון להשתתף. במקביל לכך נכנסו לשוק מפעילים נוספים, חלקם פליליים. כמה מקרי הונאה לצד הסירבול בהפעלה הביאו לאובדן האמון ולהתרחקות הציבור ממפעילי ההימורים.

ניסיון הפעלת מערך ההימורים הראשון נכשל, אבל הוכיח כי הציבור הישראלי מעוניין להשתתף בהימורים בתנאי שיופעלו במקצועיות ובאמינות.

בשנת 1955 שלושה יזמים עם זיקה לספורט: יצחק המאירי, שמואל בירנבוים ומאמן הכדורגל ג'רי בית-הלוי נכנסו לתחום. בשלב הראשון השלושה למדו והכינו תוכנית כלכלית, הפנימו את השיטה הבריטית ופנו לשני עיתונים מובילים שישתתפו במיזם ויהוו פלטפורמה לשיווק. עיתון "מעריב" סירב לעסוק בהימורים, אך עיתון "ידיעות אחרונות" ראה ביוזמה מקור הכנסה נוסף בצד האפשרות להגברת תפוצת העיתון.

בשנת 1957 יוצא לרחובות ישראל "טוטו כדורגל" המופעל ע"י חברת "גשר" שהיא בבעלות שלושת היזמים ועיתון "ידיעות אחרונות".

בשבועות הראשונים ההכנסות היו צנועות, אך הפרסום בעיתון עשה את שלו ותוך תקופה קצרה הפעילות צמחה משמעותית. הגדילה המהירה הצריכה כוח אדם, מפיצים, ומשרדים.

לאור ההצלחה, מרכזי הספורט "מכבי" ו"הפועל" הקימו מפעל טוטו משלהם, בטיעון כי הכנסותיהם יופנו לקידום הספורט בארץ.

משך תקופה פעלו ארגוני ההימורים במקביל. כתוצאה מלחצים ממלכתיים וציבוריים ומימוש אינטרסים חברו המתחרים, אליהם הצטרפו הוועד האולימפי, ההתאחדות לספורט וההתאחדות לכדורגל - כל אלה תחת המותג "ספורטוטוטו ישראל".

הצלחת ספורטוטו ישראל משכה יזמים מהארץ ומחו"ל לקחת חלק בענף הימורי הספורט בארץ. ברית קדושה בין הטוטו, ארגוני הספורט, מפלגות ותקשורת - חסמה ומנעה מגורמים המעוניינים להיכנס לתחום.

בשנת 1970, לאחר תיקוני חקיקה ומאבקים משפטיים, הוקמה המועצה להסדר הימורים בספורט שתחת חסותה מתנהל ספורטוטו ישראל.

ג'ינגל לטוטו בביצוע אריק אינשטיין, 1973

עד כאן תקציר סאגת הטוטו בארץ. לא התייחסתי למאבקים ולתרגילים שנעשו בשלבי ההתארגנות, ודילגתי על החלטות שגויות והתנהלויות נלוזות של משתתפים.

מי מהקוראים שמעוניין לרדת לעומק העניין ימצא זאת במאמר מקיף מאת משה לוי ויאיר גלילי ממנו למדתי את הנתונים. המאמר פורסם בכתב העת “בתנועה” של המכללה האקדמית בוינגייט (כרך ח', חוברת 3-4, תשס"ז 2007).

על מפעלי ההימורים הבלתי חוקיים בארץ ישראל ברשימה הבאה.