החוף זוכר

שלהי שנת 1940 היו ימים רעים לעולם החופשי. גרמניה הנאצית שעטה במלוא עוצמתה ואכזריותה מערבה, ארצות מערב אירופה נדרסו במהירות ואנגליה הייתה תחת הפצצות הרסניות מהאוויר יומם ולילה.

הקהילות היהודיות בארצות הכבושות חוו את המדיניות הנאצית והבינו היטב כי הם בעיצומו של ה"פתרון הסופי", למרות שההנהגה הנאצית טרם הכריזה עליו רשמית, עד שעשו זאת בהמשך ב"ועדת ואנזה", בינואר 1942 - מסמך שייזכר בהיסטוריה לדיראון עולם.

למרות שמדינות העולם ראו וידעו את הקורה ליהודים תחת הכיבוש הנאצי הן לא הושיטו יד, וחלקן סגרו את גבולן לכניסת יהודים נמלטים. ארץ ישראל היתה היעד המועדף. למרות הקשיים והסיכונים, משפחות בעלות יכולת מצאו מקומות באוניות בשוטן לארץ, צעירים הסתפקו בכלי שיט מיושנים רחוקים מכל תקן בסיסי.

עם התגברותה של סכנת הגירוש וההשמדה זרם העולים הלך וגבר, כשחלק משמעותי בו היו צעירים חניכי תנועות הנוער.

כאמור, כלי השיט שעמדו לצורך העלייה היו מיושנים ובכמה מקרים לא עמדו בקשיי השיט וטבעו על מרבית נוסעיהן. בחודשים נובמבר-דצמבר 1940 אבדו שתיים מהן, "פאטרייה" ב-25.11.40 ו"סלבדור" ב-12.12.40. 

כשנתיים אח"כ טבעה האונייה "סטרומה" עם עולים מרומניה, כש-769 מהם מצאו מותם בים השחור. על כך אפשר לקרוא בהרחבה ברשימה "הים השחור הים האכזר", שפרסמנו בתאריך ה-9.9.2018.

יהדות בולגריה ומפעל העלייה לארץ ישראל

במהלך כתיבת רשימה זו מציין העולם היהודי 85 שנים לאסון טביעת האונייה "סלבדור" על 238 מנוסעיה. אסון שפצע את יהדות בולגריה באופן הקשה ביותר וממשיך לדמם אצל קרובי הנספים גם כיום.

חבריי ואני ששמענו כנערים מצבי סוזין, אחד הניצולים, את סיפור האירוע. אנסה בשורות הבאות להביא בקצרה את ששמעתי בתוספת של פרסומים בספרי ההיסטוריה.

לא ניתן לעסוק בקורות יהדות בולגריה בתקופת מלמת העולם השנייה והשואה מבלי להתייחס לפעלו של ד"ר ברוך קונפינו.

קונפינו, יליד סופיה, 1891, למד בצעירותו רפואה בצרפת וכשחזר לבולגריה, לצד פעילותו כרופא, השתלב בפעילות ציבורית בקהילה היהודית והפך תוך זמן קצר לתומך ופעיל בייזום עלייה לארץ ישראל.

במקביל לשינוי המדיניות הבריטית כלפי העלייה היהודית גם ממשלת בולגריה, בהשפעת גרמניה הנאצית, שינתה מדיניותה, החלה להצר את זכויות היהודים המקומיים ואף חסמה את גבולותיה בפני פליטים יהודים שנמלטו מארצותיהם הכבושות.

קונפינו זיהה נכון את העומד לקרות ליהדות אירופה ובתוך זה גם לקהילה היהודית בבולגריה. מתוך כך יזם והקים ארגון שיפעל להנחות יהודים בכל האפשרויות לצאת מאירופה המאיימת, כמובן עם עדיפות לעלות על אוניית שייעדן ארץ ישראל.

קונפינו הפעיל ארגון עצמאי כשהוא מטפל ונושא באחריות המלאה על המערכת כולה. משכירה של ספינות ובהמשך גם רכישה. האיש השקיע מכספו הפרטי, גייס תרומות ובמידת האפשר גבה תשלום מהעולים. הארגון פעל לבד מבולגריה גם מרומניה, סלובקיה, הונגריה וטורקיה.

ד"ר ברוך קונפינו (יושב) לצד אישתו ושני בניו צילום באדיבות אתר בנתיבי העפלה

למרות שמצבן הרעוע של הספינות היה ידוע לרוכשים, העסקאות בוצעו והאוניות יצאו לים במעמס יתר ובתפוסה כפולה מעל ליכולתן, כל זאת כשמכונת ההשמדה הנאצית מגבירה את פעילותה בארצות הכבושות ובמדינות הנתונות להשפעתה, כבולגריה.

מובן שפעילות נמרצת שכזו גוררת ביקורת על פעילות ללא תיאום עם הנהגת הישוב הא"י. הטענות היו על רכישת אוניות שאינן תקינות לשיט שאין בהן תנאים ראויים להסעת אנשים, וכמובן על גביית תשלום מהעולים.

מפעל העלייה של קונפינו איפשר הגעה לארץ לכ-2600 מעפילים, זאת באותם כלי שיט מיושנים שנרכשו באין ברירה. האוניות הן "אגיוס ניקולאוס", "רודניצ'אר" ו"ליברטאד", כשחלק מהספינות עשו כמה סבבים. לרשימה זו נוסיף את ה"סלבדור", שמסעה כאמור הסתיים באסון.

מסעה האחרון של האונייה סלבדור

"סלבדור" לא נועדה לשיט ארוך, גוף האונייה עשוי לוחות עץ ומבנה האונייה מלכתחילה לא נועד למספר כה גדול של נוסעים. כאמור, לא היתה ברירה. הלחץ היה עצום וגם המארגנים וגם הנוסעים היו מודעים לסיכונים הכרוכים ביציאה לים הפתוח. למרות זאת עלו לאונייה 327 איש. גברים, נשים, ילדים ואף תינוקות.

האונייה "סלבדור". צילום באדיבות ארכיון המדינה הבולגרי

על האונייה צפיפות רבה, מחסור בחדרים, מזון ומים בכמות מוגבלת, ומחסור בלתי נסבל בחדרי שירותים וברזי רחצה. אך חרף התנאים הנוראים שהציעה האונייה אנחת ההצלה והתקווה היו מורגשות באוויר, הנוסעים הבינו כי ניצלו מהשמדה ועתידם מצפה להם בסוף הדרך.

ביום ה-3.12.1940 יצאה "סלבדור" מנמל בורגס בבולגריה בדרכה לא"י כשהיא אמורה לעבור את נמל איסטנבול. הים השחור קיבל אותה בסערה עזה שטילטלה את האונייה העמוסה, וזו האטה את מהלכה ואף סטתה מהמסלול המתוכנן. הגלים שטפו את הסיפון ומי הים חדרו לכל חלקי האונייה.

למרות הקושי, לאחר מס' ימי שיט, ביום ה-6.12.40, הגיעה האונייה לנמל איסטנבול, שם עגנה במשך 5 ימים. במשך זמן זה מופעל לחץ על שלטונות טורקיה לחלץ את הנוסעים ולאפשר להם שהייה עד שיימצא פתרון להמשך מסעם. הממשלה הטורקית לא נענתה לפניות והורתה על גרירת ה"סלבדור" אל הים הפתוח. ואכן, ביום ה-11.12 משמר החופים גורר את האונייה מרחק שישה ק"מ מהחוף.

למחרת, ביום ה-12.12.40 לפנות בוקר, מזג האוויר השתנה במהירות והחלה סופה עזה מלווה בגשם ובשלג. הצוות ניסה להשיט את האונייה לחוף איסטנבול, אך מאחר ומנוע האונייה הושבת בלתי אפשרי היה לנווט וכך בשעות לפנות הבוקר עלתה האונייה על שרטון, מרחק מאות מטרים מעיר החוף סיליברי.

אזור האסון, מול העיר סיליברי השוכנת לחוף ים מרמרה

מפה באדיבות איזי אלמוג, מנהל אתר "כולנו בולגרים"

תושבי העיר וכוחות משטרה עשו ככל יכולתם לסייע ולהציל. המצב באזור הטביעה היה נורא ,האונייה התפרקה, חלקים ממנה צפו במים לצד אנשים שניסו לחלץ עצמם, לסייע לבני משפחה וחברים. ידוע על מעשי גבורה עילאיים של מתן סיוע והצלה ע"י צעירים שאף שילמו על כך בחייהם. באותו יום רע ונמהר טבעו מול חוף סיליברי 238 עולים, מתוכם 66 ילדים.

שרידיה הטרופים של ה"סלבדור" לחופי סיליברי

צילום באדיבות איזי אלמוג, מנהל אתר "כולנו בולגרים"

הניצולים נלקחו ע"י השלטונות הטורקים והוחזקו במחנה מעצר במעמד של מהגרים בלתי חוקיים. הסוכנות, ארגונים יהודים וגופים בינלאומים הפעילו מאמצים גדולים לאפשר לניצלים לצאת מטורקיה בדרכם לא"י. לאחר מס' שבועות של פעילות דיפלומטית, באפריל 1941 שוחררו העולים העצורים והפליגו באונייה "דריאו 2" לחיפה.

לאחר הקמת המדינה, ממשלת ישראל והסוכנות היהודית פעלו במשותף להביא לקבורה בישראל את עצמות הנספים שנקברו זמנית בסיליברי. ביום ה-31 באוגוסט 1964 נטמנו נספי סלבאדור בקבר אחים בחלקת המעפילים בהר הרצל בירושלים.

ארונותיהם של קורבנות אוניית "סלבדור" מובאים למנוחות בישראל

אדיבות ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים

לא היה ראוי לעסוק במהלך עליית יהדות בולגריה לא"י מבלי לציין כמובן את תרומתו האדירה של ד"ר ברוך קונפינו. אישיותו הנדירה באה לביטוי בימים נוראים שעברו על העם היהודי והוא תמיד העמיד עצמו בראש המאבק ביודעו כי חייו כל העת בסכנה.

כבר בשנות השלושים המוקדמות פעל האיש במסגרת הקהילה היהודית בהקמת אגודות לעזרה הדדית, כמו כן פעל לעזרת מוסדות חינוך יהודים. כפי שציינו, בחודשי המלחמה הראשונים הקים מפעל עלייה שהוציא לכיוון א"י אלפי יהודים שנמלטו מציפורני הנאצים. אסון האונייה "סלבדור" סיים את מפעל העלייה של קונפינו. על אף פעילותו המוצלחת בכל הקשור בחיי הקהילה הוא זכה לביקורת והאשמות שהוכחו בהמשך כחסרות כל ביסוס.

קונפינו הצליח לקיים קשר עם השלטון הבולגרי החשדן, ובמקביל פעל בשיתוף עם ארגונים יהודים בעולם וקיים עימם קשר רצוף, למרות הקשיים עם הנהגת הישוב בארץ.

אודות לקשרים והערכה שקונפינו זכה לה בחוגי הממשל, יהדות בולגריה הצליחה לשרוד את השנים הקשות של המלחמה ואת ימי השלטון הקומוניסטי. עם יציאת הקהילה לישראל גם משפחת קונפינו היתה בין העולים, זאת בחודש אפריל 1949.

גם בישראל המשיך קונפינו בפעילותו הציבורית לטובת יוצאי בולגריה. לפרנסתו ניהל בית אבות במושבה גדרה, שם גם התגורר עד מותו בשנת 1982 בגיל 91.

* למעוניינים בצפייה בביקור קבוצת ניצולים במסלול העולים ביבשה ובים מומלץ לצפות בסרטו של ניסים מוסק "סלבדור" בפלטפורמת יו-טיוב. ניתן לצפות בסרט כאן.