רשת שנלר ויתומי המזרח

לא אחת קרה לי כאשר ישבתי אל מול צג המחשב ומחשבתי סדורה, את אשר אכתוב בשורות הבאות. כשסיימתי את הפיסקה הראשונה מצאתי עצמי בצומת מוצף מידע והבנתי כי עלי לתכנן מסלול כתיבה אחר על מנת לנתב ולהביא את המידע כשהוא אמין ומובן.

הנושאים והמקומות ברשימה זו כל כך שונים ומגוונים, אך יחד עם זאת קיים קו מקשר ביניהם לאורך תקופת זמן של מאה שנים. האתרים שינו פעילות ויעדים, פשטו ולבשו צורה ומתקיימים גם כיום כעובדות לרצף ההיסטורי.

סיפורנו יתחיל בגרמניה, יעבור לא"י, יגיע לסוריה ואז חזרה לירושלים ולאתרים נוספים בשפלת יהודה. הדמות העומדת במרכז העלילה הוא יוהאן לודוויג שנלר. שנלר נולד בעיר אלב בגרמניה בשנת 1820. בבגרותו, עם סיום לימודיו בסמינר, התקבל כמורה במחוז וירטמברג בדרום מערב גרמניה. בהמשך, מתוקף תפקידו החינוכי הוא מתמנה למנהל הכלא המרכזי באזור.

דבקותו בדת ובפעילות מסיונרית סחפה אותו לכיוון של קהילות נוצריות אדוקות באמונתן ובשליחותן. עם אחת מהן הוא מגיע לירושלים, בה הוא מקים בשנת 1854 את "בית האחים", מקום שנועד להכשיר מיסיונרים לשליחות דתית באתיופיה.

שנלר ורעייתו מגדלנה בורינגר. צילום מתוך יומן המסע "עלינו לנסוע לירושלים", 1854 הוצאת בית הדפוס של סנט ג'ון (St. Johannis-Druckerei)

לאחר כשלוש שנים נסגר המקום, שנלר ורעייתו מוכרים את הבית ורוכשים חלקת אדמה מחוץ לחומת העיר, בונים שם את ביתם, ובשנת 1856 הם עוברים להתגורר במקום עם שלושת ילדיהם. לאחר ניסיונות כושלים בעסקים שנלר שב לתחום החינוך וההכשרה. מאבקים ומלחמות שהתרחשו מחוץ לגבולות ארץ ישראל מכוונים את שנלר לייעודו בחיים - גידול וחינוך יתומים נוצרים, תוצאות אותן מלחמות.

בשנת 1858 פורצת מלחמת אזרחים בהר הלבנון, אחת מרבות שיגיעו בהמשך. סכסוך מקומי בין נוצרים מרונים לשכניהם הדרוזים מתפתח למלחמה כוללת בין הדתות. בתחילה יד הנוצרים על העליונה, בהמשך מתעשתים הדרוזים ומכים בנוצרים מכה ניצחת במהלכה הם הורסים כפרים ועיירות וטובחים בתושבים.

המלחמה נבלמת רק לאחר מעורבות מדינות אירופאיות בהנהגת צרפת. במלחמה "מקומית" זו ע"פ טענת הנוצרים המקומיים מצאו מותם כ-30.000 איש ונותרו ילדים רבים ללא משפחות. נאמן לשליחותו יוצא שנלר ללבנון וחוזר לירושלים עם קבוצת הנערים הראשונה.

בית היתומים שנלר - "הסורי"

בשנת 1860 מקים שנלר את "בית היתומים הסורי" (Syrisches Waisenhaus) בירושלים. הודות לאוריינטציה הנוצרית, גישתו החינוכית ויכולת הארגון של שנלר זכה המקום להצלחה ושמו יצא למרחקים. בשנת 1871 שהו במוסד שניהל 55 ילדים, בשנת 1884 הגיע מס' החניכים ל-90 ובהמשך התרחב וקלט כ-300 נערים נוצרים.

חזית בית היתומים הסורי. צילום באדיבות ארכיון הכנסייה הממלכתית בשטוטגרט

חניכי בית היתומים ברקע המבנה. צילום באדיבות ארכיון הכנסייה הממלכתית בשטוטגרט

בשנים הראשונות הכשיר המוסד את תלמידיו בתחום המסגרות, עם הגידול במספר החניכים, נוספו מקצועות נוספים, כשהמיקוד הוא על חקלאות הכוללת גידולי כרם, שטחי פלחה ומשק חי. בית היתומים התפתח, נרכשו קרקעות עליהם נבנו בתי מגורים לתלמידים ולצוות העובדים.

שנלר נפטר בשנת 1896, כאשר בני משפחתו ממשיכים את פועלו ומקימים שלוחות של המוסד מחוץ לירושלים, בשפלה ובגליל. הראשון בסמוך לקיבוץ נצר סירני של היום, השני בקרבת הכפר הערבי "אל חימה", שבסביבתו הוקם קיבוץ רבדים, והשלישי בעיר נצרת בגליל התחתון.

בחלק הבא של הרשימה נספר את קורות של שלושה מקומות שבמשך עשרות שנים חוו היסטוריה מטלטלת שרק ארץ ישראל יכולה להיות מצע להתרחשותה.

חוות שְׁפּוּן - נצר סרני

עוד בחייו של שפון האב, בשנת 1889 חוכר בית היתומים הירושלמי שטח בגודל של 10.000 דונם ממערב לעיר רמלה על מנת להקים במקום שלוחה במגמה חקלאית. לצורך עיבוד השדות נחפרה במקום באר שנתנה את שמה לאזור "באר השלום והישע" (ביר סאלם). בית הספר החקלאי הוקם בשנת 1897 תחת הנהלתו של הכומר הגרמני מתאוס שפון, ומכאן זכה המוסד לשמו.

חניכי בית היתומים מתעמלים בחווה. צילום באדיבות ארכיון נצר סרני

עד למלחמת העולם הראשונה פעל המקום כמוסד חינוכי בהנחיית המרכז הירושלמי, עם פרוץ המלחמה הצבא הטורקי התמקם במבנים, זאת עד 1917 כאשר הצבא הבריטי כובש את א"י ומפקדו הגנרל אלנבי קובע כאן את מפקדתו.

המפקדה של אלנבי בבנייני החווה, צילום אווירי בריטי, 1924 מתוך מאמרו של ד"ר גיל גורדון "גנרלים בבית־היתומים" ("זמנים", גיליון 126, אביב 2014)

לאחר המלחמה הצבא הבריטי מפנה את המבנים והמקום שב לידיים גרמניות ולייעודו המקורי, אבל הסתבר כי בנוסף למגמה החינוכית צצו מעשים ואירועים מדאיגים, כשככל שהתנועה הנאצית התבססה בגרמניה היא גם הגיעה לחוות שפון והביאה איתה סממנים שגרמו למורת רוח בישובים היהודים שבסביבה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה גורשו העובדים הגרמנים שבמקום יחד עם יתר אחיהם בא"י שהוגדרו כאזרחי מדינת אויב.

הצבא הבריטי שב למקום וקבע כאן את מיקומו של בית ספר לקצינים טכניים. לקראת עזיבת ארץ ישראל ב-15.4.48 פינה הצבא הבריטי את המקום וכוח של חטיבת גבעתי תפס את המחנה.

צה"ל, שבהחלטת ממשלת ישראל החל לפעול ב-1.6.1948 כצבא ממלכתי, פינה את המתחם כעבור מס' שבועות, וביום ה-20.6 עלה והתיישב במקום "קיבוץ בוכנוואלד" - גרעין שהתגבש בגרמניה מקרב צעירים שרידי מחנה ההשמדה בשם זה. לאחר זמן מה שונה השם לנצר, ועם הצטרפות קבוצת חברים שהתפלגה מקיבוץ גבעת ברנר, הוסף שמו של חברם אנצו סרני שנרצח בידי הנאצים לאחר שנתפס בהמשך לצניחתו בשליחות הישוב להצלת יהודים מהצורר הנאצי. השם נצר סרני אושר לאחר מאבק ציבורי רק בשנת 1955 ומאז התקבע בציבור.

חוות שפון, המוכרת כיום "כחוות נצר", עברה תהליך מרשים של שחזור וחידוש, המבנים המרשימים משמשים לפעילות תרבותית ולאירועים חברתיים ופרטיים.

מתחם שנלר בנצרת

שנות המעבר מהמאה ה-19 למאה ה-20 היו שנות הפעילות הנמרצת של המסיונרית הגרמניה לינה מולר. האדמה שירשה בהיקף של 425 דונם בהתאם לצוואת אביה הוצאה לארגונים נוצרים פרוטסטנטיים במחיר נמוך במיוחד, בתנאי שיוקם במקום מוסד חינוכי לילדים ממשפחות פגועות ומעוטות יכולת.

תאודור שנלר, בנו של יוהאן, קיבל את ההצעה בחיוב. ההצעה תאמה את תפיסתו לפעול בנצרת, העיר המקודשת לנצרות. אך לא כך חשבו חברי הנהלת הארגון ודחו את רעיון הרכישה וההתרחבות.

לאחר מספר שנים של ויכוחים, החלטות וביטולן, בשנת 1907 גוייס הכסף מתורם גרמני, אליו נוספה תרומה מארגון אח באמריקה. הסכום שנאסף ע"פ התכנון אמור היה לכסות את רכישת הקרקע והקמת מבנים. כאן נפתח פרק חדש, כאשר הסתיים התכנון החל מסע של תיקונים ע"פ הערות השותפים, וכשזה הסתיים החל מסע של שתדלנות ובקשישים אל מול השלטון העות'מאני.

בשנת 1913 החלו בהקמת המבנים במקום, פרוץ מלחמת העולם לא הביאה לעצירה בהקמה, רק גרמה להסבה של המקום. הצבא הטורקי הופך את המבנה לבית חולים, בשנים 1914-1918 המקום בשליטת הצבא הטורקי, וביום ה-21.9.1918 הגיע הצבא הבריטי לנצרת.

הבריטים משתמשים במתחם לצרכיהם ורק לאחר לחצים ופעילות דיפלומטית, בחודש יוני 1921, ניתן אישור רשמי ל"רשת שנלר" הגרמנית לשוב ולפעול בתחום המנדט הבריטי. כגמול על האישור הותר לארגון צדקה אמריקאי לקלוט במקום ילדים ניצולי הטבח בארמנים באימפריה הטורקית.

בחודש אוקטובר 1927 עוזב הארגון האמריקאי את מקום והמבנים מוחזרים להנהלת בית היתומים הסורי. לאחר שיפוץ, בית היתומים הנצרתי פותח את פעילותו המתחדשת במרץ 1928. בית היתומים נאבק בתנאים קשים עקב בעיות תקציב ומצליח לקלוט 25 חניכים בלבד.

חניכי בית היתומים בנצרת יוצאים לעבודה, שנות ה-30 צילום מתוך מאמרו של ד"ר גיל גורדון "גרמני וסקוטי ניצבו על גבעה: קורות מתחם שנלר בנצרת" מתוך: מחקרים חדשים של הגליל, ספר רביעי, תל חי, 2024

שנות העשרים והשלושים הן שנים קשות לרשת שנלר. בגרמניה המובסת במלחמת העולם הראשונה קשה לגייס תרומות ועליית המפלגה הנאצית בהמשך יוצרת חומת חשדנות סביב כל הקהילות הגרמניות בארץ ישראל. כפי שקרה בקהילות הגרמניות האחרות, גם כאן התנועה הנאצית מוצאת לה אחיזה, דבר שמגביר את הסתגרותה מול הישוב היהודי והממשל הבריטי.

בשנות השלושים, שנות המאורעות ובהמשך המרד הערבי, מתרכזות באזור נצרת כנופיות ערביות שפוגעות בישוב היהודי ובממסד הבריטי מצב שמקשה על תפעול בית יתומים.

מתחם בית היתומים בנצרת (מבט לכיוון צפון-מזרח), 1936 צילום באדיבות ארכיון הכנסייה האוונגלית הלותרנית בבוואריה

במלחמת העצמאות, במהלך התקדמות צה"ל לכיבוש הגליל, מגיעים לנצרת פליטים מכפרים ערביים שנכבשו. רובם המכריע של העקורים הם מוסלמים ואלו מכפילים את מס' התושבים בעיר, שמאבדת כתוצאה מכך את אופייה הנוצרי. חלקם הגיעו לחצר בית היתומים ומצאו במקום מקלט זמני. בחודש יולי 1948 השתלט הצבא הישראלי על העיר נצרת .עוד טרם הגעת צה"ל נשלחו החניכים אל משפחותיהם, הצוות בחלקו עזב וכמה מהם נמלטו ללבנון. בית החולים הסקוטי, השכן על הגבעה, חזר בהקדם לפעילות ונוכח הגעת חולים רבים חלק מהאשפוזים הועברו למבני המוסד הנטושים.

בשנת 1951 ממשלת ישראל רוכשת את המבנים מהבעלים (הכנסייה הלותרנית) ובמקום נפתח בית חולים לחולי שחפת. בשנת 1962 קיבל צה"ל לשימושו את המקום והחזיק בו עד שנות התשעים, מאז המקום עומד ברייקנותו ומחכה לשימור ושיקום.

שנלר בדרום

מגמת ההתרחבות של עמותת "בית שנלר" דחפה אותה לרכישת קרקעות נוספות. בצד העניין הכלכלי, ראשי המסדר ראו צורך לחזק את המגמה החקלאית שהלכה והתפתחה במוסדות שפון.

בשנת 1931 רכשה האגודה חלקת אדמה בשפלה על יד הכפר אל ח'ימה, כ-19 ק"מ דרומית לרמלה (באזור צומת ראם של היום).

בחודש אפריל 1934 היתה הפתיחה החגיגית של שלוחת שנלר הדרומית. המקום נוהל ע"י זוג גרמנים שהעסיקו בעבודת השדה והתחזוקה תושבים מהכפר השכן אל ח'ימה.

בשנים הראשונות נעשו במקום שני קידוחי מים שהפיקו כמויות מוגבלות שהספיקו לצרכי המחייה אך לא לגידולי שדה. בתקופת פעילות שנלר במקום החקלאות הייתה "פלחה" ואכן נרשמה הצלחה בגידול חיטה.

החווה הדרומית פעלה במקום עד שנת 1939 ונעזבה ע"י מנהליה הגרמנים עם גירושם מהארץ ע"י השלטון הבריטי כשאר אזרחי גרמניה באותה שנה.

הבניין המרכזי בחווה שימש לאחר עזיבת הגרמנים כמרפאה לתושבי הכפרים ונוהל ע"י מתנדבים אמריקאים. יוזמה זו לא האריכה ימים והמקום ננטש למספר שנים, עד הגעת אנשי רבדים לשטח.

ביום ה-14.5.48, יום הכרזת המדינה, קיבוץ השומר הצעיר, יחד עם שכניו לגוש עציון, משואות יצחק, כפר עציון ועין צורים, נכבש ע"י הלגיון הירדני וחברותיו וחבריו נלקחו לשבי בעבר הירדן. לאחר מס' שבועות שוחררו החברות למדינת ישראל, כשהחברים נותרו בשבי במשך 10 חודשים.

בחודש נובמבר 1948 קיבלו אנשי הקיבוץ להתיישבותם החדשה את מתחם חוות שנלר בשפלה. כשנה מאוחר יותר עבר הקיבוץ למקום הקבע ובנה במקום את בתיו.

חברי קיבוץ רבדים החדש בהריסות חוות שנלר, 1949

צילום באדיבות נדב מן, ביתמונה. מאוסף אברהם אשכנזי

האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

במקומה ההיסטורי של חוות שנלר נותרו כמה עצים, קיר אבן מתפורר ושלט דהוי. מן הראוי היה שקיבוץ רבדים או כל גוף ציבורי אחר שקורות ארץ ישראל עיסוקו ידאגו לאזכור המקום.

שרידי החווה היום. צילום: אתר מכל מקום

כפי שציינתי בראשית הרשימה, טיול היסטורי קצר מתפתח והופך לסאגה משפחתית חברתית שהתחוללה בארץ ישראל, שגיבוריה אזרחים גרמנים שלפעילותם לא היה כל קשר להתיישבות היהודית שעשתה את צעדיה הראשונים.

* לצורך לימוד החומר לרשימה זו נעזרתי במחקרו של האדריכל ד"ר גיל גורדון.

למעוניינים בידע נוסף אודות הקורה בא"י באותה תקופה מומלץ בחום לקרוא את מחקריו כאן.