פרשת האדם השלישי
הפסיכולוג ד"ר דוד רודי נפטר בגיל 80 בשנת 1997,כאדם מוכר וכאיש מקצוע, אשר במקרים רבים נהג בשיטות טיפול שזכו לביקורות של מטופלים וקולגות. חשוב לציין כי ראשית דרכו המקצועית היתה בשנות החמישים, אז גם גופי הביטחון הממלכתיים היו בשלבי התארגנות. בתקופה זו שימש רודי כיועץ בצה"ל, בשב"ס, בשירות הביטחון ובמוסד לתפקידים מיוחדים. עיסוק זה בחייו מביא אותנו לנשוא רשימה זו.
ד"ר רודי טען כי לצורך ביצוע תפקידים מבצעיים בגופי הביטחון הוא ממליץ לשבץ אנשים שבעברם יש פרק פלילי עשיר וכיום הם תמימים ואמינים וימלאו כל שליחות ממלכתית במסירות ובנועזות. באמונתו זו הביא רודי לשרותי הבטחון דמויות שנכנסו להיסטוריה הישראלית לדראון תחת הכנויים "האסיר איקס" ו"האדם השלישי".
ד"ר דוד רודי. צילום באדיבות HOT8 (מתוך הסדרה הדוקומנטרית "ד"ר רודי: האמת העירומה". בימוי: נועה אהרוני)
ברשימה זו נעסוק בעלילות אברי אלעד, שאישיותו הבעייתית הוסתרה תחת המושג "האדם השלישי". אברהם זיידנברג, שייקרא להלן ברשימתנו אברי אלעד, נולד בשנת 1925 בוינה, אוסטריה, ונפטר בלוס אנג'לס בשנת 1993.
אלעד בנה לעצמו סיפור חיים שקרי ופרסם אותו בספר תחת השם "האדם השלישי" שהוציא לאור בשנת 1976, לאחר שחרורו מהכלא הישראלי. בספר מציג הכותב גרסאות תמימות לכל הפרשיות, מעשי המרמה והגניבות שליוו את חייו.
חלקים בציבור הישראלי הכירו פרקים ממעליו, מעטים הכירו את רצף פעילותו הנלוזה. איסר הראל, שעמד בראש "המוסד" בימי פעילותו של אלעד בשרותיו, לא השלים עם מסכת השקרים שהועלו על ידי "האדם השלישי" ובשל כך נכנס לעובי הקורה ופרסם בשנת 1980 את ספרו "אנטומיה של בגידה". בכשלוש-מאות עמודים מפרט הראל את האמת אודות אלעד, וכך נפרסת האמת אודות האיש ולקוראים יש רצף אמין של אורח חיים עברייני מתחת לעיני החוק.
אלעד הגיע מארץ הולדתו אוסטריה כחניך עליית הנוער, ואת שנות נערותו עשה בכפר הנוער בן-שמן. המחלקה הגרמנית בפלמ"ח, שהוקמה ופעלה בשנת 1942, התאמנה והתגבשה ביער משמר העמק. אנשי המחלקה הגיעו ברובם מיחידות הפלמ"ח ובשל המשימות שיועדו להם תנאי ראשון להצטרפות היה ידע בשפה הגרמנית.
לקבוצה זו מצטרף אלעד ומוצא עצמו בחברה איכותית של מתנדבים. שירותו ביחידה קצר, הוא נמצא לא ראוי ומסולק מהמחלקה. את המשך שירותו הצבאי הוא הוא ממלא כחייל בפלוגת תובלה בצבא הבריטי. עם שחרורו הוא חוזר לפלמ"ח ומשרת כנהג במחנה ג'וערה, שבאותה תקופה משמש כמחנה ההדרכה המרכזי של הפלמ"ח.
צילום קבוצתי של חברי פלוגת ההובלה 468 משנת 1943. אברי אלעד יושב רביעי מימין (עם מעיל בעל צווארון דמוי פרווה) צילום באדיבות אתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
עם פרוץ מלחמת העצמאות מגיע גיבורנו למפקדת חטיבת הראל ומציג עצמו כקצין בדרגת סגן. למרות שמעולם לא הוסמך לקצונה הוא מצליח לבנות עצמו כאיש אמין ומוכשר וכך הסביבה קולטת אותו במהירות. כל זאת עד שאופיו העברייני מציף אותו ומביאו למקומו הראוי. מחטיבת הראל הוא מסולק לאחר שנתפס במכירת מזון צבאי ממלאי החטיבה בשוק השחור ובארגון הברחות אזרחים מירושלים הנצורה לשפלה תמורת תשלום, זאת ברכב צבאי.
לא איש כאלעד יוותר על מסלולו וקידומו הצבאי. כאשר נודע לו כי צה"ל הצעיר מקים כח מוצנח בשנת 1948 ויש צורך בהכשרת המתנדבים בצניחה הוא מתייצב במפקדת היחידה בחיפה ומציג עצמו כקצין ומומחה בצניחה. לאור זאת, אלעד מתקבל לתפקיד למרות שקצין לא היה מעודו ומעולם גם לא צנח. הוא מתמנה למפקד פלוגה ומדריך צנחנים טירונים, עד שגם מכאן מסולק בבושת פנים עם גילוי האמת.
הצבא הצעיר, שנמצא בהליכי לימוד והתארגנות, לא תמיד מצליח לעמוד על טיבם של כל הבאים בשעריו. מצב זה מהווה שדה פעולה אידאלי לנוכלים וגנבים תואמי אברי אלעד.
"האדם השלישי", אברי אלעד
עם קסם אישי וחלקלקות שהוא מצוייד בהם בשפע, הכרויות שטחיות, רמייה והבטחות שווא הוא מתקבל לקורס מפקדי גדודים. הקורס היוקרתי בצה"ל קולט אותו ובסיומו הוא מתמנה לתפקיד מאתגר של סמג"ד בגדוד שהורכב מעבריינים לשעבר שעברו הליכי שיקום.
מסתבר שלא הסביבה וגם לא המסגרת הצבאית ישנו משהו באופיו של האיש. הביטחון בנשגבותו ובנחיתות סביבתו דוחפת אותו כל העת ומביאה אותו לרמות מופלגות של קרימינליות. גם במעמדו החדש אלעד נשפט, מורד לדרגת טוראי ומגורש מצה"ל לאחר שנתפס גונב מקרר מיחידתו ומעבירו לביתו.
את תחילת שנות החמישים הוא עושה בחיפה, מועסק במפעל "קייזר אילין" להרכבת רכב. בתקופה זו לא מוכרת בסדר יומו פעילות פלילית. במקביל, שנים אלה הן שנות התארגנות שירותי הבטחון הממלכתיים על זרועותיהן השונות, המוסד, השב"כ וחיל המודיעין בצה"ל. דר" רודי, שדובר בו בפתח הרשימה, משמש כזכור יועץ פסיכולוגי לכלל גופים אלה בכל הקשור במיון ובקליטת חיילים ועובדים אזרחים. רודי הוא הטוען כי ככל שהעבריין היה עמוק בשטח כך הוא יהיה יעיל בפעילותו, זאת בנוסף לרצונו בכפרה וחזרתו לחברה הנורמטיבית. בהסתמך על גישה זו גוייסו כמה דמויות "מופת" מהעולם התחתון, שבמעשיהן הוכיחו את מופרכות תאוריית רודי.
יחידה 131 בחיל המודיעין, שאחד מתפקידיה היה להפעיל באותה תקופה סוכנים ישראלים בארצות אוייבות, עסקה בהקמת גוף של צעירים יהודים מצריים שבשעת הצורך יבצעו פעולות כנגד השלטון לטובת מדינת ישראל. מפקד יחידת 131 היה אברהם דר, אחד מקציני המודעין המנוסים והאמינים בצבא.
דר, בהתאם לרוח המפקד, פונה אל אלעד שאת מעלליו הכיר וע"פ הנורמה השלטת האיש מתאים לשרת בגיוף החדש ככפפה ליד. כמובן שהאיש משיב בחיוב ובהמשך לכך מפקדי חיל המודיעין מסכמים עמו כי ביצוע משימה כראוי לשביעות רצונם תשיב לו את דרגתו וכל המתלווה לכך.
ראש מנהל הסגל בצה"ל, יוסף גבע, לימים אלוף, מתנגד בתוקף לרעיון הגיוס בהכירו את מעללי האיש. היוזמים מנצלים את היעדרותו של גבע ובעזרת קצינים מאכ"א מחזירים אותו לשירות וחיולו המחודש במסגרת היחידה תקף מחודש מרץ 1953.
מפעיליו במודיעין מועידים אותו לפקד ולהפעיל את הרשת במצרים, החלטה שהפעילה פצצת זמן שנדרכה באותם ימים והביאה לאסון בתחילת פעולתה ובהמשכה לסערה בארץ, שהרעידה את צמרת צה"ל וטלטלה קשות את ממשלת ישראל ומפא"י, מפלגת השלטון .
על מנת להרחיקה מידיעת הציבור הוטלה צנזורה על כל מידע הקשור לעניין. "הפרשה" זה המותג שהסתיר את המקרה, והקצין הבכיר היה בנימין ג'יבלי, מפקד המודיעין. משך עשרות שנים הפרשה העסיקה את הציבור והעיתונות בארץ. פורסמו עם הזמן מסמכים, נכתבו מחקרים וגם כיום צצים מדי פעם פרטי מידע החושפים זווית ופעולות נוספת.
נחזור ונעסוק בהתנהלותו של אלעד מיום גיוסו המחודש. טרם הגעתו למצרים נזקק הסוכן לזהות מתאימה שתאפשר לו פעילות חופשית ומעוררת אמון ויכולת גישה לאנשים ומקומות, כצעדים מובנים והכרחים.
גרמניה היא מקום ההכשרה. מכאן והלאה שמו מוסב לפאול פרנק, אזרח גרמני ששירת בצבא הנאצי כקצין ומאז תום המלחמה התאזרח ושב לקהילתו, וכיום הוא איש עסקים המתמחה בשיווק.
מסתבר שגם שהותו בגרמניה הופכת לבעייתית. התנהלותו חסרת אחריות, תוך חריגה מהוראות שקיבל ממפעיליו. איש מודיעין שמגיע מהארץ בודק את התנהלותו, ולמרות שמוצא בה חריגות, ממליץ להמשיך את שליחותו למצרים.
אלעד יוצא למצרים בדצמבר 1953, ובהשלמה של מפקדיו עם אורח החיים הראוותני שניהל בגרמניה הוא רואה אישור לפעילותו בהמשך. בקהיר הוא מסגל לעצמו היסטוריה וסדר יום שונה מזה שנקבע לו, ובמקביל למוחצנות ולפזרנות הוא מספר למכריו החדשים כי הוא בן לכת הטמפלרים שסולקה מארץ ישראל בידי הבריטים וכצעיר התנדב ליחידת קומנדו בצבא הנאצי, פעל מעבר לקווי האוייב ואף פעל בפלשתינה בשנת 1944. כל זאת לא עורר דאגה אצל מפקדיו בצה"ל והוא המשיך לזכות באמונם. במאי 1954הוא נקרא לפגישה בצרפת עם מפקד היחידה ושם מקבל את ההוראה להפעיל את הרשת היהודית הצעירה ולבצע פעולות חבלה כנגד השלטון המצרי.
כחודש לאחר מכן מכניס אלעד את הרשת לפעולה. קודם לכן הוא מקיים פגישות עם מרבית החברים, למעט שלושה. אלו שנעדרו מהפגישות לא נעצרו עם חבריהם, דבר שיעלה עם התעבות החשדות להתנהלות אלעד.
למרות ההוראות המבולבלות והסותרות ואי עמידה בהתחיבויות הרשת פועלת ונכשלת מפאת חוסר מקצועיות וחובבנות. לאחר זמן, כשעלו שאלות שנשארו ללא תשובות, הלך והסתמן מעשה בגידה שהסגיר את החברים. אלעד כל אותם ימים, כשחברי הרשת ובני משפחותיהם נעצרים, ממשיך לפעול בגלוי, סוגר את עסקו ומזמין כרטיס שיט לצרפת ויוצא בניחותא ממצרים. בישראל באותם ימים התרגשות ודאגה לגורל העצורים. חקירתם הביאה לחשיפת שליחים ישראלים שפעלו במצרים ללא כל קשר לקבוצת הצעירים, העיתונות הישראלית פרסמה ידיעות על המשפטים וגזרי הדין כולל תמונות מבית המשפט. על חלקה של יחידה 131 באמ"ן הוטלה צנזורה חמורה.
אלעד מגיע ארצה ומתקבל כאן בכבוד כראוי למפקד בעל תושייה שפעל כמצופה ומילט את עצמו כפי שנדרש. כל השאלות המטרידות על תפקודו ואחריותו לכישלון נדחקו לתחתית המגירה. בעוד נאשמי קהיר מורשעים, חלקם מוצאים להורג ואחרים נאסרים לשנים ארוכות, אלעד מסתובב במסדרונות המודיעין כשזר עלי דפנה על ראשו.
מסע הניצחון נמשך כשנתיים עד שנעצר בשנת 1957 בחריקת בלמים. בשיחת עדכון של איש מודיעין בכיר עם סוכן כפול שפעל בשירות ישראל ובמקביל עם המודיעין המצרי נודע כי אלעד מקיים קשר עם הנספח הצבאי המצרי בגרמניה ומעת לעת מעביר לו מידע ומסמכים תמורת תשלום. כל סימני השאלה החיוורים הופכים לסימני קריאה, כל האירועים נחקרים מחדש ומתבהרת כי היתה כאן מסכת בגידה.
אלעד נקרא לישראל בתואנה מינהלית, כאן נעצר מיידית ונדרש לתשובות על חלקו בהסגרת הרשת, הלשנות על סוכנים, גניבת מסמכים סודיים ומכירתם.
הצנזורה דואגת להרחיק את המעצר והמשפט מהציבור ולצורך זאת הוא מכונה - הנאשם "האדם השלישי". משפטו נערך בדלתיים סגורות בחודש נובמבר 1960, ולמרות שלתביעה היו ראיות שאלעד הסגיר את הרשת הוחלט שעל מנת לא לחשוף מקורות, ויש הטוענים שלא לפגוע באישים רמי דרג בממשלת ישראל, הוא נשפט ונמצא חייב במגע עם סוכן זר ומכירת מסמכים סודיים, על זאת נדון ל-12 שנות מאסר. לאחר ערעור שהגיש לבית המשפט העליון הופחת עונשו בשנתיים.
אברי אלעד ריצה את עונשו בכלא רמלה, באגף "האיקסים", בבידוד כל השנים. המשפט והמאסר הוסתרו מידיעת הציבור, וכשזה דלף לתקשורת הסערה הביאה לפרישת קצינים, לסילוק לבון, שכיהן כשר ביטחון בימי הפעלת הרשת, ובהמשך להתפטרות בן-גוריון מראשות הממשלה, לפרישתו ולפילוג במפלגת השלטון מפא"י.
למרות שתי שביתות רעב ומאבק משפטי לא זכה האסיר לקיצור ה"שליש". בתום המאסר עזב אלעד את ישראל לארה"ב והשתקע בקליפורניה, שם חי באלמונית שהופרה פעמיים, לראשונה בשנת 1976 כשפרסם את גרסתו לעלילותיו בספר בשם "האדם השלישי", ובפעם השנייה כשחזר לסורו ונתפס בשנת 1981 כבעל מפעל לייצור בגדי ג'ינס מזוייפים תחת המותג "ג'ורדאש" (Jordache).
אברי אלעד נפטר בלוס אנג'לס ביולי 1993.