בעקבות שליחי היטלר בוואדי קלט

בחודש אוקטובר 1944 מובן היה ומוסכם ע"י ראשי השלטון והצבא הנאצי גרמני (למעט היטלר) כי כישלונם הוא מוחלט והתבוסה לבנות הברית ממערב ומברית המועצות במזרח מתדפקת על שערי גרמניה.

למרות, או אולי בשל, מצבם הנואש, קציני מטה בצבא הנאצי חיפשו דרכים ואפשרויות כיצד לפגוע בצבאות בנות הברית המשחררים את אירופה, או לפחות לעכבם ע"י פעילויות חבלה שיבוצעו בידי משתפי פעולה מקומיים, ובהמשך לפעול להקמת רשתות תומכות בעלות אוריינטציה נאצית שיסייעו בהסתרה ובהברחה של הצמרת הנאצית-גרמנית הנמלטת.

בשלב זה עולה על שולחן התכנון אחת מהתוכניות שהוכנו ע"י חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים שנמלט מארץ ישראל, מצא מקלט בגרמניה ואף זכה בחסות של היטלר.

הנ"ל, "שלזכותו" פעילות נרחבת של הסתה וארגון פרעות כנגד הישוב היהודי, נאלץ להימלט מהארץ מחשש השלטון הבריטי ומצא מקלט ואפשרויות לפעילות במרחב שבשליטת הנאציזם.

המופתי אל חוסייני בסיור במחנה בלוויית קצינים נאצים (1943 בקירוב)

שני משמאל: ארתור זייס-אינקווארט, מושל אוסטריה והולנד ופושע מלחמה נאצי

צילום באדיבות בית המכירות "קדם"

חוסייני הציע להצניח מס' סוכנים ממוצא פלשתינאי אשר יבצעו פעולות חבלה באתרים חיוניים בא"י, כמו נמל חיפה, מפעל החשמל בנהריים וצינור הנפט מכירכוך לחיפה.

בחודש אפריל 1944 פונה חוסייני לראש המודיעין הגרמני שלנברג ומציע לו את יישום התוכנית ואף ממליץ על משתתפים. האחרון מאמץ את הרעיון ומכאן התוכנית הופכת לאפשרית ומבצעית.

* על שלבי התכנון האימונים,קביעת מסלול טיסה והפעילות האוירית אני מפנה אתכם למאמר מרתק של ד"ר דני עוזיאל "מבצע אטלס", שהתפרסם באתר מרקיע שחקים.

צניחה נאצית אל ואדי קלט

בלילה של השישי בחודש אוקטובר 1944 מטוס גרמני חודר לשמי ארץ ישראל, טס מעל הנגב וכעשרים ק"מ צפונית ליריחו צונחים ממנו חמש דמויות מצוידות בנשק אישי, מפות, מכשירי קשר, שק שהכיל ארבעת אלפים מטבעות זהב, כארבע עשר אלף מארקים גרמנים וכמה שקיות שתכולתן אבקה לבנה מעוררת חשד.

כבר בשלב זה של הפרשה יש להבהיר שני דברים: ראשית, המטוס היה מטוס שלל B-17  - "מבצר מעופף" אמריקאי ששופץ ע"י הגרמנים לטיסות מיוחדות מעבר לקווי האויב, שכמו במקרה זה, שימש במלחמה את הצבא הגרמני.

שנית, שקיות האבקה נועדו לפיזור בתקווה להקשות ולהטעות את כלבי הגישוש באם יעלו על עקבותיהם. השמועות שפרחו עם הזמן סיפרו כי החומר הלבן היה רעל חריף שנועד לקטול את תושבי תל אביב, לאחר שיימהל במי השתייה המסופקים ממעיינות ראש העין. לטענה זו לא נמצא כל ביסוס ועל דעת החוקרים וההיסטוריונים סיפור ההרעלה הוא "אגדה אורבנית".

החולייה הוצנחה בקרבת העיר יריחו כאשר הציוד והנשק שנועדו לשימושם התפזרו במרחב ולא ניתן היה לאתרם ולרכזם במסתור.

על חברי הקבוצה אפרט בהמשך, אך בשלב זה אציין כי שלושה מהם היו גרמנים ושניים ערבים מקומיים, כשאחד מהם מנהיג כנופיות מוכר בשם חסן סלאמה.

סלאמה, שנפגע בעת הצניחה, נמלט במעלה ואדי קלט ומצא מקלט וסיוע באחד הכפרים במערב השומרון. ארבעת האחרים התקבצו ללא ציוד ומזון ומצאו מחבוא באחת מהמערות שבנחל, מתוך תקווה כי באור היום יצליחו להתארגן ולהמשיך במשימה.

כלל ידוע בארץ כי באזור זה של העולם יש חוק וסדר משל עצמו. חבורת נערים בדואים מצאה בשטח חלק מהציוד ואת אחד משקי הכסף. מציאה זו הביאה לאזור מחפשים נוספים ותוך זמן קצר העיר יריחו רחשה ידיעות על האוצר שהגיע מהשמיים.

המפקד הערבי של המשטרה הבריטית באזור, פאיז אידריסי, הבין במיידית מה מקור השמועות והורה על סריקה של כל אזור ואדי קלט. בהמשך הסתבר כי הנמלטים זכו לסיוע של שני שוטרים מקומיים שסיפקו להם מים ומזון. אידריסי, שהיה מודע לאפשרות זו, הורה על מעקב אחרי שני השוטרים וכך הגיעו המחפשים אל שלושה מהמבוקשים. המרדף הסתיים ב-16 באוקטובר, כשבמהלך ימי החיפוש הצליח, בנוסף לסלאמה, צנחן נוסף בשם פרידריך דייניגר, בן לקהילת הטמפלרים, לצאת מהמערה ולהגיע למרכז הארץ.

עם הגיעם של השוטרים נתפסו באותו יום במערה שלושה מהצונחים: קורט וילנד וורנר פרנק - שניהם מבני הטמפלרים, וערבי ירושלמי בשם עבדול לטיף, מקורבו של המופתי חוסייני.

השלושה נעצרו והוסעו למטה המשטרה בירושלים ולאחר חקירה ראשונית הועברו להמשך חקירה בקהיר - שם הוחזקו עד לסיום המלחמה.

כאן נשהה את סיפור העלילה ונעסוק בחברי הקבוצה.

קורט וילנד היה נכדו של הוגו וילנד, אחד מראשוני ומנהיגי הטמפלרים בשרונה, ובנו של התעשיין רודולף וילנד, שניהל את מפעל הבטון המשפחתי בגבול יפו. טרם יציאתו לגרמניה ניהל את עיבוד פרדס הטמפלרים בעמק בית שאן.

ברוח האהדה למפלגה הנאצית ששררה במושבות הטמפלרים בארץ וההזדהות שגברה עם עלייתה לשלטון יצאו צעירי העדה ובהם קורט וילנד לגרמניה לצורך הצטרפות לצבא הנאצי.

וילנד הגיע לגרמניה בשנת 1936, ומאחר והצעיר הטמפלרי שלט במס' שפות המודיעין הגרמני צירף אותו לשורותיו. דבקותו במשימה דחפה אותו וכך הגיע ליחידת העילית הנאצית "וואפן אס אס" תחת פיקודו של אוטו סקורציני.

במהלך שירותו ביחידה נפגש עם המופתי אל חוסייני ששהה בגרמניה לאחר שנמלט מהארץ וחיפש כל העת שותפים לתוכניתו להחייאת המרד הערבי.

ורנר זיגפריד פרנק, יליד 1917, בן המושבה הגרמנית הטמפלרית בחיפה. אביו היה מזכיר הקונסוליה הגרמנית בעיר ועם הכיבוש הבריטי נמלטה המשפחה לגרמניה ושהתה בברלין.

לאחר מס' שנים שבו האב והבן לא"י והשתקעו בירושלים. עם התפתחות הנצאיזם, גם תנועת הנוער ההיטלראית קלטה צעירים רבים, ופרנק מצטרף לתנועה בשנת 1934.

כמו חברו וילנד, בשנת 1936 פרנק מגיע לגרמניה ומצטרף לשורות הצבא הנאצי - שם הוא עובר אימון צניחה, הפעלת מכשירי קשר ושימוש בחומרי נפץ. ידיעת שפות בנוסף לגרמנית מביאה אותו ליחידות מודיעין, ובהמשך, כשתכנית "אטלס" נרקמת, הוא הופך למועמד מועדף להשתתף הודות להיכרותו את הקהילות הטמפלריות בא"י.

פרידריך דיינינגר שאפר, יליד המושבה הטמפלרית ולדהיים, כיום מושב אלוני אבא בגבול עמק יזרעאל. אין בנמצא פרטים על ילדותו, אך בצעירותו התוודע לכנופיות ערביות, למד את שפתם ואורח חייהם ולקח חלק במאבקם בישוב היהודי. עם עליית הנאציזם בגרמניה הפך לתומך נלהב והצטרף למסגרות הנאציות.

יחד עם בני גילו הגיע לגרמניה, וערב פרוץ המלחמה הצטרף כמו אחרים לצבא הנאצי. בהמשך, אודות לכישוריו וקשריו, הגיע לחוליית "אטלס", איתם צנח במרחב יריחו.

לאחר תפיסת חבריו למבצע הוא הצליח להימלט ועשה את דרכו לוילהלמה בתקווה למצוא שם מקלט. משך חודשים נדד בארץ, חי בתנאים קשים וסבל חרפת רעב. לקראת סיום המלחמה, כשניסה לחבור לבני משפחתו יחד עם שרידי הטמפלרים, גורש לאוסטרליה ויש להעריך כי מצא דרכו לגרמניה ושם נעלם.

הצונחים שנתפסו (משמאל לימין): קורט וילנד, ורנר זיגפריד פרנק ועבדול לטיף

המשתתף הנוסף בחוליית "אטלס" הוא כאמור חסן סלאמה, דמות כריזמטית של מנהיג כנופיות שפגע במקרים רבים בתחבורה ובהתיישבות היהודית בארץ.

סלאמה נולד בשנת 1912 בכפר קולה (שרידי הכפר נראים במזרח השפלה מרחק מאות מטרים מהישוב אלעד). בנערותו הגיע לפתח תקווה והועסק שם במשקי האיכרים.

עם התבגרותו הצטרף לפעולות חבלה כנגד הכוחות הבריטים שהיו מרוכזים במספר מחנות באזור כפרו. בשנות "המאורעות", 1936-1939, סלאמה הוא כבר מפקד בכיר ותחת פיקודו כנופיות רבות באזור המרכז, מיפו במערב, תל עריש, עזור, בית דג'אן יהודייה, רמלה ולוד.

כבר בשלב זה בחייו הוא יוצר קשר קרוב עם המופתי חוסייני שעדיין היה בירושלים וראה בו מנהיג ומפקד ראוי לכנופיות באזורו, כשבהמשך הם ישתפו פעולה בזמן שהותם בגרמניה לקראת "מבצע אטלס".

לאחר מאמץ רב הבריטים מצלחים לבלום ו"לחנוק" את המרד הערבי ואף הורסים את ביתו של סלאמה בכפר קולה.

עם כישלון המרד מתחיל סלאמה במסע הימלטות, תחילתו בלבנון בהמשך דרך סוריה לעיראק ומשם לגרמניה, שכבר נמצאת במלחמה כנגד העולם החופשי.

כפי שציינו, בגרמניה הנאצית הוא חובר למופתי חוסייני, שכזכור מצא במדינה מפלט ומנסה בעזרת קשרים וכישורים ליזום פעילות עוינת כנגד הישוב העברי בא"י.

לאחר בריחתו של סלאמה ממערת המסתור של "חוליית אטלס" וחרף פציעתו מהצניחה הוא מגיע לבית משפחתו בקולה. שם, בכפר המרוחק מעיני הבריטים, הוא מבריא וחוזר בהדרגה לפעילות טרוריסטית.

בתקופה שבין חזרתו לביתו ועד להכרזת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 על תכנית החלוקה, הוא עוסק בארגון ובאימון כנופיות.

עם תחילת המלחמה, בדצמבר 1947, סלאמה מתמנה לסגן של מפקד העל עבד אל-קאדר חוסייני (אחיינו של המופתי) ומקבל תחת פיקודו את הכוחות באזור המרכז - שטח שעליו פיקד בתקופת מאורעות 1936-1939.

סלאמה קובע את מפקדתו בבניין מרשים בגבול רמלה-באר יעקב, שהוקם במקור ע"י סולל בונה עבור הצבא הבריטי שהפעילו בו ביה"ס לקצינים. לאחר שבמרץ 1948 מפנים הבריטים את המקום - הוא נתפס בידי הכנופיות מהאזור.

ב-5.4.1948, ערב "מבצע נחשון", יוצא כוח של ההגנה המורכב מבני ראשל"צ והסביבה במטרה לפוצץ את הבניין ולסלק את הכנופייה מהמקום. הבניין האיתן פוצץ אומנם בחלקו, אולם המטרה הושגה.

סלאמה עצמו לא היה באותו ערב במקום וכך ניצל, אולם הריסת חלק ממפקדתו אילצה אותו להעביר את כוחותיו לכפר יהודייה. סלאמה לא האריך ימים, ובראשית יוני 1948 הוא נהרג בקרב ראש העין כאשר ניסה להגיע ולפגע במשאבות שהזרימו מים לירושלים.

מותו לא גדע את המאבק המשפחתי בישוב היהודי בארץ ובהמשך במדינת ישראל, כשלאחר מס' שנים הופיע בנו עלי על במת הטרור.

מפקדת חסן סלאמה ליד רמלה לאחר פיצוצה

"הנסיך האדום" - מהבן של מפקד כנופיות למטרה מספר אחת של המוסד

עלי חסן סלאמה, בנו של חסן סלאמה, הפך בשנות ה-70 לאחת הדמויות המסקרנות והמסוכנות ביותר בתנועת הפַתְ"ח.

סלאמה, שכונה "הנסיך האדום", שילב בין דימוי של גבר כריזמטי וראוותני לבין אחריות ישירה לארגוני הטרור שפגעו בישראל.

סלאמה נולד בשנת 1940 בכפר קולה, זמן קצר לפני שאביו נהרג בקרבות מלחמת העצמאות. יתמותו לא מנעה ממנו להתקרב לצמרת הנהגת פת"ח בראשות יאסר ערפאת. בגיל צעיר מונה לעמוד בראש "כוח 17", יחידת האבטחה האישית של ערפאת, ולנהל במקביל את המוסד לביטחון חוץ של הארגון.

קהילות המודיעין בעולם ראו בו צעיר מודרני ובעל הופעה זוהרת, שנהג במכוניות פאר, נהנה מקשרים חובקי עולם ונשא לאישה את הדוגמנית הלבנונית, זוכת מיס יוניברס, ג'ורג'ינה ריזק. בישראל לעומת זאת הוגדר כאויב מסוכן, שהיה מעורב על פי הערכות המוסד בתכנון טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972.

במשך שנים היה יעד מרכזי של המוסד. ב־22 בינואר 1979 הסתיים המרדף: מכונית תופת חנתה במסלול נסיעתו בביירות, וסלאמה נהרג בפיצוץ עז. חיסולו סימן נקודת שיא במבצע "זעם האל", שכוון נגד מתכנני טבח מינכן.

הנסיך האדום נותר דמות שנויה במחלוקת - עבור הפלסטינים נחשב ללוחם חירות ומגן של ערפאת, ועבור ישראל לאויב הכריזמטי שסימל את המעבר של אש"ף למאבק בינלאומי.

עלי חסן סלאמה (מימין) עם יאסר ערפאת

עלי סלאמה - הנכד

עלי סלאמה הנכד, בנו של "הנסיך האדום" ונכדו של מנהיג הכנופיות חסן סלאמה, נולד בשנת 1979, מס' חודשים לאחר חיסולו של האב, כשאימו ג'ורג'ינה ריזק היתה בחודש השישי להריונה (לעלי סלאמה האב היו שני ילדים נוספים מנישואים קודמים).

אימו עשתה מאמצים ניכרים לשמור על פרטיות משפחתה ובעיקר לשמר את בנה מהשפעות חיצוניות והיא אכן הצליחה בכך.

המעט שידוע על סלאמה השלישי הוא כי בצעירותו למד באוניברסיטה בצפון אמריקה ובשנים האחרונות הוא איש עסקים מצליח בעיר רמאללה.