"וכבוד יערו וכרמלו..." (ישעיהו י')

11.02.2019

ההר הקרוב, המוכר והמבוקר, הכרמל, מהווה את התשתית הגיאוגרפית וההיסטורית עליה התרחש סיפורנו.

 

ליבת העלילה היא ההתיישבות היהודית במאה השנים האחרונות בהר ובשיפוליו. אולם, לא ניתן לעסוק בה בלי אזכור קצרצר של תולדות האדם במקום במשך חצי מליון השנים האחרונות.

 

נחל המערות הידוע נחפר במהלך 90 השנים האחרונות מספר פעמים ע"י משלחות מדעיות המתמחות בארכיאולוגיה ופרהיסטוריה, ונחשפו בו שרידי התיישבות אדם במשך מאות אלפי שנים.
 

הממצאים במקום הינם בעלי ערך מדעי רב. אישור לכך ניתן בשנת 2012, עת שארגון אונסק"ו שליד האומות המאוחדות הכתיר את הכרמל כאתר מורשת עולמית.

 

שמורת טבע נחל מערות. צילום: אבי ברומברג. באדיבות עמותת התיירות כרמלים

 

 

סיפורנו, כאמור, יפרוש בשורות הבאות פרק קצר מההיסטוריה של חיי אדם בכרמל, זאת רק במאה השנים האחרונות.
 

את המלון המפואר "יערות הכרמל" רבים מכירים. המלון ממוקם בלב שמורת הכרמל, ולתוהים כיצד הרשויות אישרו את בנייתו במקום ייאמר כי בעת הקמתו, בגלגולו הראשון, לא היו עדיין רשויות וממילא ההר לא הוכרז כגן לאומי.
 

שמו המקורי של האזור המדובר הוא "חירבת שלאלה". בתוך אותו אזור היו 3 אתרים סמוכים אחד לשני. שמות האתרים השתנו במהלך השנים. השמות השונים עשויים להטעות אבל המקום שרד למרות שינויי ייעוד ומבנה.

 

במאה ה-18 היה במקום כפר קטן בשם חירבת שלאלה, שתושביו הדרוזים הגיעו מלבנון. הכפר הוחרב במהלך סכסוך דמים בתחילת המאה העשרים ע"י ערביי עין-חוד והמקום ננטש.
האדמות והרכוש חולקו בין השכנים מעין-חוד ועוספייא.

 

לאחר מספר שנים הקרקעות של חירבת שלאלה נרכשו ע"י שוקרי מנסור. הפרט היחיד שמצאתי אודותיו הוא שהיה אמיד ושימש מתורגמן של סגן הקונסול של גרמניה בפלשתינה. הרוכש מנסור בנה במקום בניין מגורים, מבני משק ונטע בסמוך בוסתן. את יתרת האדמות שהיו ברשותו החכיר לצורך מרעה לכפריים מהסביבה.

 

פרק ההתיישבות היהודית במקום התחיל בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת. יוסף לוי, שם שכיח בעם היהודי, נודע בתולדות ההתיישבות כחלוץ ויזם. הוא היה מעורב בכמה פרויקטים בצפון הארץ כמו הקמת נהריה ותכנון עיר המפרץ צפונית לחיפה.

 

 היזם יוסף לוי. צילום באדיבות אוסף משפחת מזורסקי, נהריה

 

 

עם עוד שני שותפים הקים לוי את חברת "כרמל השקעות". החברה רכשה, במהלך שנת 1934, משוקרי מנסור, 6,000  דונם מאדמות שלאלה.

 

"כרמל השקעות" קראה למקום "יערות הכרמל" ומסרה את השטח לתכנון ועיצוב כיישוב יוקרתי, עיר גנים בתוך סביבה מיוערת, מוקף ערכי טבע וארכיאולוגיה.

 

התכנית כללה חלוקה למגרשים שיוצעו למכירה. במקביל לכך התחילה מערכת שיווק משומנת. 
על מנת להראות רצינות ונכונות התחילו עבודות הפיתוח עוד בטרם נמכר ולו מגרש אחד.

 

התקופה היא מחצית שנות השלושים, שמי הארץ התקדרו, הנסיעה בדרכים הפכה למסוכנת ומאורעות 1936-1938 עמדו בפתח. כל אלה עצרו את מהלך ההתיישבות.
כדי לעודד את איכלוס המקום הציעה "כרמל השקעות" לפועלים מחיפה להתארגן כקבוצה, לעבוד ולחיות במקום ובהמשך לקבל את שכרם כנחלה בישוב עצמאי משלהם.  

לעידוד המתעניינים ערכו להם סיור מוקדם. היזמים האמינו כי חיי קהילה במקום יסחפו איתם מתיישבים נוספים. אכן, החבורה התארגנה וכבר ביום שישי, 4.10.1935,  עלתה להר הקבוצה הראשונה שמנתה 14 איש, כולם פועלים חלוצים דתיים יוצאי גרמניה. הם השתכנו באוהלים שהוקמו בסמוך למשק מנסור ובהמשך עברו לגור בבניין המרכזי, הבורג'.

 

בהערת ביניים אציין כי הקרקעות שבבעלות "כרמל השקעות", סה"כ 6,000 דונם, השתרעו על מרחב הררי חצוי בנחלים ומיוער כולו. לא הייתה אפשרות להגיע למתחמים השונים ללא פריצת דרכים וסלילתם. כיום מוכר המקום כשמורת הכרמל.

 

המבנה שבנה שוקרי מנסור מוכר כ"משמר הכרמל", כשמה של אותה קבוצת הראשונים שהתיישבה כאן לראשונה. הוא משמש היום כמרכז הדרכה של רשות שמורות הטבע והגנים.

 

בראשית חיי הקבוצה בהר ובתקופת המאורעות היא מנתה כשלושים איש ואישה. עם המעבר  מהאוהלים למבנה הקבע המקום מוגן ורופא חבר הקבוצה פתח בו מרפאה. "ההגנה" ראתה בו עמדת משמר חיונית. היא ציידה את אנשי הקבוצה בנשק ותחמושת ובימי מתיחות תגברה את המקום במתנדבים.

 

מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט לא פסחו על המתיישבים. נהפוך הוא, קבוצת "משמר הכרמל" שילמה מחיר דמים יקר. לפנינו תזכורת של שרשרת אירועי הדמים:
 

ביום 14.8.1936 הותקפה שיירה שהיתה בדרכה למקום. הנהג, חברה צעירה ועוד שני שוטרים יהודים נרצחו.
 

ב-31.3.1938 פורעים ערבים התנפלו על עובדים שעסקו בסלילה במרחב היער ורצחו את אחד העובדים.

 

האירוע הקשה ביותר היה עוד לפניהם. ב-15.8.1938 הותקפה משאית אספקה בדרכה מחיפה ליערות הכרמל. ביציאה מהעיר היא נורתה ממארב ואחד עשר מנוסעיה נרצחו, בהם אישה בהריון.

 

החלוצים של "משמר הכרמל" על רקע הבורג’. צילום באדיבות רשות הטבע והגנים

 

 

לאחר רצף ההתקפות ומחיר הדמים היקר החליטה מפקדת ההגנה בחיפה לפנות את התושבים מהמקום ולהפכו לעמדה קדמית, בה ישרתו אנשי ההגנה ויקיימו במרחב קורסים ואימונים למתגייסים לארגון.
 

במצב הביטחוני הרעוע וללא סיכוי למכירת חלקות ובתים, החליטה החברה היוזמת להעביר 1,400 דונם לרשות הקק"ל, בהן החלקות שיועדו לקבוצה המייסדת. אנשי הקבוצה זכו שהחלקות נרשמו על שמם והובטח להם שהם יוכלו לשוב ולהתיישב במקום עת יעבור הזעם.
 

אירועים וגלגולים שונים טלטלו את החברים. איחודים, פילוגים ומשאים ומתנים שנכשלו הרחיקו את האנשים מחלומם וכך הסתיים פרק ההתיישבות של קבוצת "משמר הכרמל".

 

יציאת הקבוצה המייסדת כאשר חבריה עמוסי הבטחות פינתה את המקום לגרעין של תנועת "הבחרות הסוציאליסטית". הם התיישבו על הגבעה באוקטובר 1939 ושהו ב"בורג'" עד למעבר למיקומם הקבוע, שם הקימה הקבוצה בשנת 1940 את  קיבוץ בית אורן.

 

חוצבים באבנים במטרה לפנותם, במשמר הכרמל, 1940. צילום באדיבות ארכיון המדינה

 

 

פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא איתו רגיעה מסוימת בפעילות העוינת כנגד הישוב היהודי בא"י, מה שאיפשר ניצני פעילויות כלכליות. המגמה התגברה עם המשכות המלחמה ואף הביאה איתה רווחה כלכלית.
 

היזם יוסף לוי, אבי תכנית "יערות הכרמל", חזר לשטח. בכישרונו הוא צרף יזמים נוספים כמו חברת "רסקו" וכן את אחד מבני משפחת רוטשילד. החברה בבעלותו של רוטשילד הקימה בגבעה סמוכה את שכונת גבעת מרדכי, המוכרת כיום כגבעת וולפסון.

 

השכונה הוקמה עם פוטנציאל להפוך לעיר גנים עם איכות חיים גבוהה, אלא שכבר בשנת 1950 בנייתה נעצרה בגלל חוסר היתכנות של עיור בתחום שנועד לשמורת טבע. כיום ניצבים שם כ-6 בתים בבדידות, צופים על מרחבי הכרמל.
 

כאן הסתיימו הניסיונות להקמת ישוב בשמורה והכוונות הטובות הופנו לתחום האירוח, שכזכור היה אחד הסעיפים ביוזמת "כרמל השקעות" בהנהלת יוסף לוי.
 

לוי עצמו, יליד גרמניה (1855-1949), בן למשפחה אמידה, כבר בארץ הולדתו ניהל את המלון שהיה ברשות משפחתו. כך שבהגיעו ארצה נושא המלונאות והאירוח היה מוכר לו והוא המתין להזדמנות להוציאו אל הפועל.
 

לאחר שקבוצות המתיישבים פינו את חוות משמר הכרמל שהייתה בבעלותו, התיישב לוי בשנת 1941 במבנה המרכזי - "הבורג'" והפך אותו לפנסיון.

 

 הבורג'. עבודות בחצר. צילום באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה

 

 

בנוסף לחדרים בבניין הציבו בחצר "ליפטים" (ליפט הוא השם של מכולת עץ שבה הביאו עולי גרמניה בשנות השלושים את תכולת ביתם. בהמשך בשימוש משני כוסתה המכולה בציפוי נייר זפת והפכה ליחידת דיור).

 

 "ליפט" מגורים במתחם. צילום באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה


 

את הפנסיון "יערות הכרמל" ניהלו בני הזוג שטכר. יוסף לוי עסק בשיווק. מאחר והתרבות הארגונית במקום הייתה באוריינטציה גרמנית, מרבית האורחים היו מקהילת יוצאי גרמניה שחיו בארץ. הם הגיעו מכל קצוות הארץ, מרביתם היו דוברי גרמנית, ועל אף קשיי ההגעה והתנאים הספרטנים במקום הם חזרו והתארחו מדי שנה.

 

לפני כמה שבועות פרסמה ניצה פרילוק רשימה בעיתון הארץ בשם "במיטב הברכות ליערות הכרמל וחלוציה", בה היא סקרה והביאה ציטטות מספר האורחים של הפנסיון בו כתבו הנופשים על חוויותיהם.
 

פנסיון "יערות הכרמל" פעל במקום במתכונתו המיוחדת עד מלחמת העצמאות. אז החלה בניית גבעת וולפסון, שכזכור בנייתה נעצרה בשל מיקומה בלב השמורה.
 

עניין האירוח והנופש בשמורת הכרמל לא חדל, הוא רק שינה "פאזה". כזכור, חברת "רסקו" שרכשה עוד בשנות הארבעים קרקעות בשמורה, הפעילה לחצים וקשרים והצליחה לשנות ייעוד קרקע שברשותה להקמת פנסיון להחלמה לניצולי שואה יוצאי גרמניה.

הבנייה הייתה בשיתוף ארגון יוצאי גרמניה אשר פעל לגיוס כספים לבניה ובהמשך לסיוע באחזקה של המקום. עם השנים פחת מספרם של האורחים יוצאי גרמניה ואז המלון החל לארח נופשים מכלל הציבור.

 

 מודעה בעיתון מעריב על פתיחת הסנטוריום. מעריב, 25.04.1968

 


 

עם חלוף השנים, מקבלי הפיצויים מארצות אירופה הלך וקטן, חברת "רסקו" הייתה נתונה בקשיים כלכליים והחליטה למכור את הפנסיון לחברת המלונות "ישרוטל", אשר בנתה באתר מלון מרשים ודאגה לשמר חלק מהעיצוב המקורי.

 

המטייל כיום בשמורת יערות הכרמל מתרשם מהמרחק הגדול שבין משמר הכרמל, לגבעת וולפסון ולמלון יערות הכרמל. האמת היא שהמרחק הוא מאות מטרים בקו אווירי, אולם הכבישים בשמורה שנסללו מבלי לפגוע בתוואי השטח ובצמחיה מאריכים את הדרך למספר ק"מ.

 

 

Please reload