מחוף ירושלים לגבעת רם
יום ט"ו בשבט מוכר לנו תמיד כיום אביבי בהיר, המעורר רצון לצאת לשבילים ולשדות ולקחת חלק בחגיגת ההתחדשות של הטבע.
כשותף לתחושה זו, טבלתי את העט בקסת הדיו ויצאתי לתור אחר נופים ומקומות ראויים.
מהר מאוד נחשפתי לעובדה המרגשת כי יום ט"ו בשבט, בנוסף להיותו חג הנטיעות, שבהמשך לכך הוכרז גם כיום שמירת הטבע השנתי, הינו גם יום הולדתו של הפרלמנט הישראלי - הכנסת.
אכן, הכנסת אינה נמצאת לאחרונה בשעותיה היפות, אך לנו האזרחים מובן כי הסיבה לכך טמונה בחלק מהנבחרים ולא בבית הנבחרים, שהוא הסמל לעצמאות וריבונות מדינת ישראל.
על כן, את השורות הבאות נקדיש לסיפור ימיה הראשונים ונדודיה של הכנסת עד למשכן הקבוע בגבעת רם.
מנהרת הזמן תסיע אותנו לימי אפריל-מאי 1948, כשהמלחמה מתנהלת בכל עוזה ברחבי הארץ.
לצד הצלחות וניצחונות, ישנם גם כישלונות ואבדות (הל"ה, שיירת יחיעם, נבי דניאל).
הנהגת היישוב, במקביל לניהול המערכה הצבאית, מקבלת את ההחלטות וההכנות להכרזה על הקמת מדינה יהודית עם תום המנדט הבריטי, ביום הארבעה עשר למאי.
מנהלת העם, שעד להקמת המדינה הייתה הגוף המוסמך לניהול היישוב, פעלה בתל אביב במשרדי הקק"ל, ברחוב צבי הרמן שפירא.
חשוב לציין כי באותם ימים ירושלים מופגזת ונמצאת במצור. בנוסף לכך, הדרכים חסומות ומורגש מחסור במזון, מים ותרופות. נושא מרכזי נוסף המעסיק את ההנהגה הוא כיצד מתמודדים עם החלטת האו"ם על היות ירושלים עיר בשליטה בין לאומית.
כל הדיונים וההחלטות מתקיימים כאמור בבית הקק"ל, ומכאן גם יוצאים למוזיאון תל אביב לטקס הכרזת המדינה.
דוד בן גוריון, זמן קצר לפני אסיפת מנהלת העם בבית קרן קימת בתל אביב, מאי 1948. באדיבות ארכיון הצילומים של קק''ל
לאחר ההכרזה, ועם היותה של מדינת ישראל לעובדה מדינית קיימת, הגוף הממלכתי שקדם לכנסת מקבל את התואר "מועצת המדינה הזמנית". במהלך החודשים הבאים פועלת מועצת המדינה ממקומות שונים בעיר ת"א.
היא חולקת את פעילותה בין המוזיאון בשדרות רוטשילד לבית קק"ל ואף מוצאת את מקומה בשרונה, שמכאן ואילך תקרא "הקריה". במשך כל הזמן נעשים מאמצים קדחתניים למציאת מקום הולם לגוף שנבחר בינתיים ונקרא "כנסת".
בסופו של דבר, התקבלה ההחלטה כי הכנסת תתמקם בבניין הנמצא בתחילת רח' אלנבי ומפגשו עם רציף הרברט סמואל. ברבות הימים הכיכר בחזית הבניין זכתה לשם "כיכר הכנסת".
הבניין שנבחר היה מסוגנן ויחד עם שכנו, מלון "סאן רמו", יצרו חזית מאופיינת במשולשים. הבניין הוקם בשנת 1945 ועד להפיכתו למשכן כנסת פעל בו קולנוע קסם. מובן שאולם הקולנוע עבר שינויים ושיפוצים, הוצבו במקום מושבים למאה ועשרים נבחרים, במה לנואם וליו"ר וכן מקומות לעיתונאים ואורחים. הכנסת פעלה במקום זה עד סוף דצמבר 1949, אז עלתה לירושלים.
בניין האופרה כמושב הכנסת, מתוך ידיעות עיריית תל אביב, יוני 1949
יותר מאוחר השתכנה במקום האופרה הישראלית, בניהולה של אדיס דה פליפ המיתולוגית. עם סגירת האופרה בשנת 1982, עבר הבניין לרשות עיריית תל אביב, שהציעה אותו למכירה ליזמים פרטיים שבנו במקום את מגדל האופרה הידוע.
כמחווה וכציון היסטורי - בקיר הצפוני של קומת הכניסה קבועה תמונת ענק המנציחה את פעילות הכנסת במקום. לאחרונה הזדמנתי למקום ולהפתעתי ולצערי המקום המפואר ששקק חיים נראה עתה שומם וזנוח.
נחזור עתה למסעות הכנסת. כאמור, בתחילת ינואר 1950 היא עולה לירושלים ולמשך כמה חודשים, עד מציאת מקום של קבע, היא פועלת מבנייני המוסדות הלאומים ברח' המלך ג'ורג'.
"בית פרומין" הוא מושב הכנסת אליו הגיעה במרץ 1950 וכאן פעלה עד אוגוסט 1966, עת מעברה למשכנה הקבוע בגבעת רם.
גם "בית פרומין" לא נבנה כבית נבחרים. מש' פרומין בנתה אותו למגורים ועסקים. רק המקריות היא שהכניסה אותו להיסטוריה הפרלמנטרית של מדינת ישראל.
מליאת הכנסת בבית פרומין, 1952. מימין: זאב שרף, דוד בן-גוריון, משה שרת וחיים משה שפירא
טקס חנוכת משכן הכנסת נערך ביום 30 באוגוסט 1966. כך שהשנה, 2016, אנו מציינים יובל לפעילות המשכן. יום ט"ו בשבט בשנת 1949 היה טקס פתיחת המושב הראשון של הכנסת הראשונה. צירוף שני תאריכים אלה הביאו אותי לכתיבת רשימה זו.
חג שמח!
טקס חנוכת משכן הכנסת בגבעת רם, 30 באוגוסט 1966