קניון איילון כנמל

14.10.2015

מזה עשרות שנים אנו מכירים בישראל שלושה נמלים פעילים: חיפה, אשדוד ואילת. בעבר הרחוק פעלו בארץ נמלים גם בעכו וביפו. לרשימה נכבדת זו יש להוסיף את נמל תל-אביב, שכיום משמש מוקד של בילוי. בשנות פעילותו (1965 – 1938), נמל תל אביב תרם רבות לקיומו והעצמתו של הישוב היהודי בארץ ישראל.

 

כמו היום, כבר אז, בשנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, שכנה ממזרח לתל-אביב העיר רמת-גן. באותה תקופה עמד בראשה אברהם קריניצי, איש רב עוצמה ומעש, ראש עיר מיתולוגי, שהנהיג את העיר מאז היותה שכונת גנים. הצלחת הנמל בתל-אביב הביאה אותו להכרה כי גם עירו, רמת-גן, זקוקה לנמל. העובדה שרמת-גן לא נמצאת לחוף ים כלשהו לא הדאיגה אותו במיוחד, הוא סבר שמדובר בסוגיה טכנית שניתנת לפתרון.

 

יש להניח שקריניצי היה מודע לשיטות שייט קדומות, שאחת מהן הייתה הובלת ארזי הלבנון לבניית בית המקדש. על פי התנ"ך, הושטו העצים על הים בדוברות, בהמשך נגררו בנהר הירקון עד לראש- העין ומשם הובלו לירושלים על גבי בהמות.

 

קריניצי ראה את התפתחות התעשייה לאורך הירקון, מרמת-גן לפתח-תקווה, ושיתף גם את יוסף ספיר, שכיהן כראש עיריית פתח-תקווה, ביוזמה. האחרון התלהב ובעיני רוחו ראה גם נמל בפתח-תקווה והאמין כי מדובר במפעל פיתוח ראוי לאם המושבות.

 

קריניצי הנלהב הביא את תכניתו לידיעת השבטים הבדואים שחיו לאורך הירקון בואכה אזור השרון. הללו נבהלו מהרעיון המהפכני ופנו לשלטונות הבריטיים, שהיו באותה תקופה הריבון בארץ ישראל ועל פיהם יישק דבר. ראשי השבטים טענו  כי הקמת הנמל תביא להטיית זרימת הירקון, תפגע בפרנסת הדייגים, תשבש את ההשקיה ותהרוס את טחנות הקמח שהיו פעילות ב-7 וב-10 טחנות.

השלטונות הבריטיים שמעו לקריאתם, התערבו והורו לראשי הערים לחדול מכל פעילות של תכנון וחפירה באפיק הנהר. קריניצי, בלחץ הנסיבות, השהה את תכניתו, אבל חיכה לשעת כושר ליישומה.

 

 ראש העיר רמת גן אברהם קריניצי נואם בפארק הלאומי

 

 

עם סיום המנדט הבריטי והקמת המדינה, חוזר ראש עירית רמת-גן למיזם. בחזונו, הוא רואה את אזור קניון איילון של היום, כנמל עמוק מים, מחולק לרציפים, אשר קולט אניות השטות במעלה הירקון, פורקות, מעמיסות וחוזרות וגולשות אל הים התיכון.

 

קריניצי מודע לכך שעל מנת להוציא לפועל את התכנית יש צורך בפעילות הנדסית בשטח וכי נדרשת הרחבה והעמקה של הירקון בשל הפרשי גובה באזור של 7 טחנות ו-10 טחנות.

זאת ועוד, תידרש גם עבודה של פינוי הסלעים, פעולה שאפשרית לביצוע באמצעות פיצוצים.

 

קריניצי מודע כי בידי וותיקי המחתרות, לח"י ואצ"ל, נותרו חומרי נפץ מתקופת פעילותם כנגד הבריטים. מאחר ועכשיו אין צורך עוד בחומרי הנפץ והם מונחים כאבן שאין לה הופכין, הוא מקווה שהודות לקשריו הטובים עם מפקדי המחתרות הוא יוכל לקבל את עזרתם בפעילות הפיצוצים.

 

ראשי המחתרות, כל אחד בנפרד, שמח להיפגש עם ראש עיריית רמת-גן, אולם תגובתם הייתה מתחמקת. הללו לא ראו בסיוע פיצוץ תוואי הירקון ובבניית נמל כיעד של מתחרת יהודית, בוודאי לא להיות מעורבים בבניית נמל. לאור זאת, את חומרי הנפץ שהיו ברשותם הם העבירו לצה"ל ואת קריניצי הם דחו בתואנות שווא.

 

מאחר ולא היו בידי קריניצי אמצעים נוספים למימוש הרעיון ובמקביל שלטון ישראלי צעיר התחיל לממש את הריבונות שלו בשטח, הוכנסה התכנית למגירה.

 

כך התפוגג לו הרעיון היצירתי של נמל ברמת-גן. יותר מאוחר נבנה במקום האצטדיון הלאומי וברבות השנים הוקם קניון איילון.  ניתן לראות בשני אתרים חשובים אלו נחמה פורתא לרציפי הנמל שלא ייבנו.

 

 

 

 

 

*** סיפור המעשה מבוסס על מחקרו של ד"ר מרדכי נאור, כפי שפורסם בכת העת "עתמול"

 

 

Please reload