מחתרות עליך ישראל

הפירוש המילוני למושג "מחתרת" קובע נחרצות כי מדובר בארגון לא חוקי הפועל כנגד מוסדות השלטון במדינה. בשום מקום אין בנמצא מפרט המתאר מה גודל הארגון, תקציבו, מטרתו הקרובה והרחוקה, מבנה ארגוני וכל מרכיב אופייני. כאשר נתקדם עם שורות הרשימה נפגוש בשנות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל התארגנויות מחתרתיות שפגעו קשות בארגונים ובגורמי ממשל (זרים) אשר נגדם יצאו.


כאן בארצנו למדנו והורגלנו כי טרום המדינה פעלו שתי מחתרות אצ"ל ולח"י, והן שקיצרו והביאו לסיום המנדט הבריטי בא"י. חשוב לציין את העובדה כי ארגון "ההגנה" לא היה גוף מחתרתי, על אף שגורמים פוליטיים ניסו להגדירו ככזה. ההגנה הוקמה בסיוע ובמימון בריטי, כך שמחתרת כנגדם היא לא היתה.


רשימה זו אמורה היתה לעסוק מלכתחילה בשתי בשתי התארגנויות קטנות וקצרות מועד שפעלו במדינת ישראל העצמאית והצעירה בתחילת שנות החמישים, אך לא זה מה שקרה.

ככל שקראתי את המחקרים והמאמרים נסחפתי אחר האנשים והאירועים והפנמתי כי על מנת לקבל תמונה שלמה יש לגלוש אחורה בהיסטוריה, עד לראשית המאה העשרים, ולהתחיל את סריקת החומר ההיסטורי מבר גיורא, שהתחיל כארגון שמירה, ועד למחתרות שאנשיהם הוכרו ע"י שכניהם כ"בחורים טובים".

כיום נראה שאם חלילה ייעודם היה מוגשם, מדינת ישראל היתה טבועה עד צוואר באסון ובהשלכותיו. מאחר והנושא נרחב ומרתק נחלק אותו לשתי רשימות, כך לא נדלג אף לא על אחת מהתארגנויות. את המחתרות המיתולוגיות של טרום המדינה נזכיר בכבוד, אך לא נפרט מהסיבה כי יש עליהן מידע רב הנגיש לכל ואין לנו מה לתרום בעניין.



חלק א': מ"בתי ורשה" ל"בית האדום"


ראשית המאה העשרים, ארץ ישראל תחת השלטון העות'ומאני מאופיינת בחוסר משילות (מושג מוכר), מעשי בריונות ושוד, בד"כ על ידי כפריים נוודים ובדואים כלפי ההתיישבות היהודיות, המוכרת בהיסטוריה כמושבות העלייה הראשונה.

התשובה המתבקשת היתה שכירת שומרים מקצועיים. בני העדה הצ'רקסית היו כתובת זמינה מעצם היותם שונים מהמקומיים הוותיקים ובנוסף לכך החזיקו בנשק וידעו מתי להפעילו. הצפייה היתה כי ישליטו סדר, ישמרו על הנפש והרכוש ושלום ושקט על ישראל. מהר הסתבר כי הבטחון לא הושג ואז קם ועלה המושג בר גיורא.

סיפור ההגנה העברית מתחיל בגבול יפו ברח' דרך שלמה, באתר בו נמצא כיום מטה מחוז ת"א של המשטרה. כאן הקים גרמני טמפלרי גארוג קאפוס חווה חקלאית. מאוחר יותר לאחר מותו בשנת 1907 מכרה משפחתו את המקום ליצחק פיגישטיין חסיד גור שעלה ארצה מורשה, פולין.

"העולה החדש" פיגישטיין פיתח את החווה ובנוסף לחקלאות הקים במקום מבנים לתעשייה ומלאכה וגם זכה להקים בחצרו בית כנסת לטובת השכנים בסביבה ובעיקר לדיירים שהשכיר להם חדרים. המקום זכה למוניטין וכונה "בתי ורשה". לחצר הגיעו חלוצים שהמקום היה להם תחנה בקליטתם בארץ.

(מתחם בתי ורשה שימש כנקודה חיונית ואסטרטגית בתולדות העיר תל אביב ונשוב אליו ברשימה נפרדת).

אחד מהם היה יצחק בן-צבי, לימים הנשיא השני של מדינת ישראל. בחדרו במקום הוקם הארגון החשאי בר-גיורא בחודש ספטמבר 1907.


חברי הקבוצה ראו עצמם כמובילים של חלוצים צעירים שיקימו בהמשך ישובים שיתבססו על עובדים עבריים, ולא פחות חשוב, גיוס והכשרה של צעירים שבשלב ראשון ישמרו במושבות ובהמשך יהוו את הגרעין לכוח מגן עברי. לאחר תקופת התארגנות קצרה היוזמה מתממשת, אנשי בר-גיורא מגיעים לחוות סג'רה, מקימים במקום קולקטיב חקלאי בהנהגת מניה שוחט, מקבלים עליהם את העבודות החקלאיות ובהמשך גם השמירה במקום נמסרת לאחריותם.


שנה מאוחר יותר, בשנת 1908, מתקבלת פנייה מוועד כפר תבור לארגון לקבל עליו את האחריות לעיבוד החקלאי ולשמירה במושבתם במודל של סג'רה. בעקבות הגידול בפעילות משנה ארגון בר-גיורא את מבנהו והופך לגוף גדול יותר בהנהגת יצחק בן צבי וישראל שוחט וזוכה להוקרה ופרסום בישוב בשם המיתולוגי השומר.


ארגון השומר הצליח תוך תקופת פעילות קצרה לזכות באמון המתיישבים וקיבל הצעות לפעילויות נוספות, דבר שהגדיל את מסגרת השומרים ולא תמיד היה ניתן לבדוק את התאמתם, דבר שפגע בטיב השירות. ואכן, המשבר בארגון הגיע לאחר כשלוש שנים. היו לכך כמה סיבות, ראשית, עלות גבוהה של אנשי השומר לעומת השכר הצנוע של שומר צ'רקסי, שנית, אידאולוגיה סוציאליסטית שלא התקבלה ע"י האיכרים - דבר שגורר לוויכוחים ולקרע, ושלישית, בהתנהלות הארגון התגלו אי סדרים, דבר שהביא לעזיבת חברים מרכזיים.


מה בכל זאת הביא את ארגון השומר להיחשב כמחתרת? התשובה לכך נמצאת במפקדה העות'ומאנית בפלשתינה. כאן ראו מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה באנשי השומר כחתרנים ומשתפי פעולה עם הצבא הבריטי העולה מדרום. כיום, כמו אז, לא ניתן לשלול טיעון זה. היחלשות ארגון השמירה ורדיפת השלטון העות'ומאני הביאו לפירוקו של השומר והצטרפות חבריו לארגון ההגנה, עם הקמתו בשנת 1920.


תמונה קבוצתית של חברי "השומר" זמן קצר לפני פירוק הארגון, 1920 בין הנוכחים בתמונה - אלכסנדר זייד ומניה וישראל שוחט. צילום באדיבות מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה


קבוצת המגן

חבורה קטנה עוסקת בשמירה מרוכזת סביב מנהיג כריזמטי, כאשר החלום המשותף להפוך לחקלאים באדמת הארץ - יוסף לישנסקי. לישנסקי, איש מוכר ומוערך בסביבתו, לא התקבל כחבר ל"השומר", למרות היותו איש אמיץ ובנוסף רוכב מיומן - תכונות נדרשות לשומר מעולה. כל זאת לא פתח את את מעגל החברות המתנשאת שהדפה אותו לטענתם בשל אופיו האינדיבידואלי ותפיסת עולמו המנוגדת לאידיאל השיתוף שהיה לב ליבו של השומר.

לישנסקי מרכז סביבו כעשרים שומרים שלא התקבלו ל"השומר" ומקים ארגון שמירה בשם "המגן". המגן פועל בדרום הארץ בשנים 1915-1917. לצעירים הנ"ל אין כל מגמות מחתרתיות, מפקדם מקיים קשר קרוב עם אנשי ניל"י, זה מאציל על כל הקבוצה והופך אותם בעיני השלטון העות'ומאני למחתרת מבלי שהם אף ידעו זאת.

בשנת 1913 אלכסנדר אהרונסון (אחיהם של אהרן שרה ורבקה) מארגן עוד ארגון שמירה מזערי שקיבל את השם "הגדעונים". בנוסף לעבודות שמירה ומאבק על העסקה זולה של כפריים ערבים עסקה הקבוצה ברכישת נשק ובתרגילי שדאות - זו הסיבה שהגדעונים זכו לתואר מחתרת. ארגון צעירים זה פעל משך תקופה קצרה ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התפרק. חלק מהחברים התגייס לצבא העות'ומאני ומעטים שנשארו בארץ חברו לניל"י.


נצח ישראל לא ישקר -ניל"י


ניל"י היתה הקבוצה הראשונה שעוד בימי מלחמת העולם הראשונה יצאה במוצהר כי מטרתה היא סילוק שלטון זר ועויין מארץ ישראל והשלטון העות'ומאני הוא הרבה יותר מכך. חברי הארגון פעלו באיסוף מודיעין, מידע כלכלי וחברתי, זאת מתוך הכרה כי הכוח הבריטי העולה מדרום יביא לארץ ישראל עידן של פיתוח ונאורות וזה אינטרס מובהק של הישוב היהודי.

ניל"י, שבסיס פעילותה היה במושבה זיכרון יעקב, התארגנה ופעלה בחשאיות מוחלטת. באותם ימים שרר בארץ פחד ואימה מתגובת השלטון העות'ומאני אם יגלה פעילות חתרנית כנגדו, על כן אנשי הקבוצה הסתירו את מעשיהם מסביבתם וכמובן מוועד המושבה. הנהגת הישוב היהודי בארץ גם היא לא הכירה את הפעילות. יש להניח כי אם הדבר היה מובא לידיעתה, מתוך חרדה לחיי התושבים מתגובתו האכזריות של הצבא, היתה עוצרת מיידית את פעילות ניל"י.

במקביל מסע הכיבוש הבריטי בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו נמשך, גם השינויים שהביא איתו על האזור ידועים ובחלקם מעסיקים אותנו גם כיום.

חברי ניל"י ובני משפחת אהרונסון שילמו מחיר כבד על פועלם. אומנם לאורך השנים נשמעו הסתייגויות וביקורת על מעשיהם, אבל הכל מסכימים כי שמם חקוק בכבוד ובצדק בקורות עם ישראל.


מימין: ליובה שניאורסון, שרה אהרנסון, יוסף לישנסקי. צילום באדיבות בית אהרנסון - מוזיאון ניל"י



"ברית הבריונים"

במאורעות תרפ"ט הותקף הציבור היהודי בארץ ישראל ע"י המון ערבי מוסת ופרוע, ששדד אנס ורצח בקהילות רבות בא"י, זאת בתאריכים 23 -29 בחודש אוגוסט 1929. בימים קודרים אלה נרצחו 133 איש אישה וילד, ישובים נעזבו ונראה היה כי מתקיימת צלילה חופשית של המפעל הציוני. בנוסף לאבל והיגון הורגש בציבור גם כעס כבד על השלטון המנדטורי וזרועות הבטחון שלו, על אפסותם וחדלונם בכל הקשור בשמירה על חיי יהודים.


על מצע מורלי נמוך זה הקימו בשנת 1930 אנשי בית"ר וצעירים נוספים מהזרם הלאומי בישוב תנועה שנשאה את השם "ברית הבריונים". בראש התנועה עמדו שלושה אנשי רוח השייכים לאותו זרם רעיוני, המשורר אורי צבי גרינברג, הסופר יהושע ייבין והפילוסוף, העיתונאי והאידאולוג אב"א אחימאיר, שהתקבל מייד כמנהיג. עם ההקמה הצטרפו צעירים נוספים וכמובן אינטלקטואלים מוכרים במחנה.

התנועה הצעירה היתה הגוף היהודי הראשון שיצא בגלוי כנגד שלטון המנדט בארץ. למרות הכעס העצור ורגש הנקמה פעולות הברית היו הפגנות והתרסות כנגד השלטון. יחד עם זאת, הטינה כנגד תנועת העבודה שימשה דלק והזינה פעילות מתמשכת של החברים.

ניתן לציין כי פעילות הארגון לא היתה מזויינת ואלימה. הדברים המובילים את דף הפעולות היו הפגנות, פרסומים, תקיעת שופר אל מול הכותל, הגנה על יהודים ורכושם ומאבק במוסדות גרמנים נאצים שפעלו בא"י.

רצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגי תנועת העבודה, ביולי שנת 1933, הביא להקצנה ביחסים העוינים בין התנועות שהיו ממילא לקראת פיצוץ. אב"א אחימאיר הואשם בבית המשפט בכך כי מאמריו החריפים תרמו לשנאה כלפי ארלוזורוב וזה שהביא לרציחתו.

בסופו של דבר האשמה כנגד אחימאיר בוטלה והוא שוחרר לביתו. שנה וחצי של ישיבה אחר סוגר ובריח הותירה באיש את אותותיה ולאחר שחרורו חזר לכתיבה והוראה. מאחר ולא היה מי שיקבל על עצמו את ההנהגה התפוררה "ברית הבריונים".

"ברית הבריונים" - מימין לשמאל: יהושע ייבין, אורי צבי גרינברג ואב"א אחימאיר, 1927




כאמור חלק זה של הרשימה סוקר בקצרה את גופי ההתנגדות שקמו לשלטון הזר בארץ ישראל. המושג גופי התנגדות הוא כוללני במתכוון, היו ארגונים שהפגינו מחאה בעיקר בהפגנות או בפעילויות מתריסות אחרות שהבהירו לשלטון בעיקר הבריטי את התנגדותם למדיניות ולהתנהגות בשטח. כל אחד מהגופים הללו הגדיר את ייעודו כגוף לוחם בשלטון הבריטי או גוף מאומן ומצויד למאבק מלחמתי בשכנים הערבים. נשאיר לקורא את נקודת מבטו והשקפתו, אנו ננסה להציג כרטיס ביקור של ההגנה, האצ"ל והלח"י.


"ההגנה" הוקמה בשנת 1920 ע"י מפלגת אחדות העבודה, כשהמסגרת היתה ארצית ופתוחה לכל התנועות. בשלב הראשון של הארגון פעלה מפקדה ארצית עם השפעה אפסית על הישובים, בפועל כל אחד אחראי על ישובו ואין כל סמכות להורות לו על סיוע למקום שכן.

בעקבות מאורעות 1921, ויותר מאוחר פרעות 1929, בהן אזרחים יהודים רבים שילמו בחייהם בשל אוזלת ידם של הכוחות הבריטים והעדר כוחות הגנה יהודים, החליטה הנהגת הישוב כי חייב לחול שינוי משמעותי במבנה הכוח, בגיוס ואימון לוחמים ובעיקר בהצטיידות.


הארגון חילק את הישובים בארץ לעשרים גושים, בראש כל אזור עמד מפקד שהיה כפוף למפקדה הארצית. המפקדה הארצית הכינה תכנית הדרכה, נרכשו ויוצרו כלי נשק ותחמושת, נחפרו מחסנים וסליקים והוקם שירות רפואי. אכן, שנות השלושים היו שנות ההתעצמות של ההגנה, כאשר שמי אירופה מתקדרים בענן הנאצי ושיתוף הפעולה עם שלטון המנדט הולך ומתהדק. נושאים עדינים ש"ההגנה" עסקה בהם כמו העפלה בים וביבשה, איסוף נשק והקמת מערך מודיעין הורחקו מעין בריטית. במקביל הבריטים היו שותפים מלאים בפעולות הישוב וההגנה כמו סיוע והגנה בהקמת יישובי חומה ומגדל, הקמת פלוגות הלילה ע"י וינגייט, הקמת יחידות הנוטרים והגפירים במסגרת המשטרה, הקמת הפלמ"ח ומימונו בשנים הראשונות, הוצאת מבצע כ"ד יורדי הסירה, שליחת צנחנים אנשי פלמ"ח לאירופה הכבושה ומבצעים ופעולות נוספות. שותפות זו לא משאירה מקום למחתרת, אך לא מבטלת את תפקידה וסדר יומה של "ההגנה".

ברח' הירקון בת"א, מקום בו נמצא מלון שרתון, עמד בעבר "הבית האדום", מקום מושב מטה "ההגנה".


"הבית האדום" ברחוב הירקון. צילום באדיבות vtlv האנציקלופדיה של תל אביב




הארגון הצבאי לאומי -אצ"ל

מאורעות 1929 יצרו גלי כעס וביקורת בישוב על ההנהגה שלא נערכה ולא הגיבה כמצופה ובשנת 1931מתחולל פילוג במחוז ירושלים של "ההגנה". את הפורשים מוביל אברהם תהומי, מפקד "ההגנה" בעיר, והוא וחבריו ממחנה הימין מוחים על רפיסות ההנהגה. אל הירושלמים מצטרפים בודדים וקבוצות מרחבי הארץ וכך מתארגן מה שכונה אז ארגון ב', שהולך ומתעצם.

לאחר כשלוש שנים נעשה ניסיון איחוד, שיוביל לכך שתהומי ואנשיו יחזרו להגנה. הניסיון נכשל, בפועל לשורות ההגנה שב מיעוט בלבד.

ארגון ב' פורס כנפיים, מתמנה מפקדה חדשה והשם שמוחלט עליו הוא האצ"ל. מאז הקמתו בשנת 1937 ועד התמזגותו בשנת 1948 עם צה"ל, תחת פיקודם של מפקדים שונים, מנהל הארגון לחימה קשה, מדממת ובלתי פוסקת בממשל הבריטי, לעיתים קרובות למורת רוחה של הנהגת הישוב.


לוחמי חירות ישראל- לח"י

בשנת 1940, ימי מלחמת העולם השנייה, מתנהל ויכוח בתנועה הרוויזיוניסטית האם יש להפסיק את מלחמת האצ"ל בבריטים ולהצטרף למאמץ לניצחון על המפלצת הנאצית. ההחלטה שהתקבלה היתה להשהות את המאבק בבריטים ולהצטרף למאבק בגייסות הנאצים. קבוצת אנשי הארגון, בהנהגת אברהם שטרן, פורשת ומקימה ארגון חדש - ה"לח"י. בפברואר 1942 קצין משטרה בריטי רוצח את אברהם שטרן, שכינויו המחתרתי היה יאיר. הארגון מוכה קשות וע"מ לשקמו מוקמת הנהגה משולשת הכוללת את נתן ילין-מור, ישראל אלדד ויצחק שמיר. הלח"י ארגון קטן יחסית, אך למרות זאת מצליח לבצע פעולות נועזות כנגד הבריטים.

הבריטים סובלים קשות מפיגועי המחתרת ומפעילים כנגדם מצוד. חברי לח"י נעצרים וחלקם אף מוגלה לאריתריאה, אך למרות זאת הפעילות לא נעצרת, עשרות שוטרים וחיילים בריטיים נהרגים, גם פורעים ואזרחים ערבים נפגעים. אנשי הלח"י לא נרתעים מחיסול שותפים או אזרחים ואזרחיות יהודים שלדעתם פוגעים במאבקם. במהלך השנים 1946-47 ערך הלח"י עשרות פעולות, בהן חיסולו של המתווך ברנדוט.

השנים שחלפו מאז פירוק הלח"י וצירופו לצה"ל ולשרותי בטחון נוספים השכיחו את הכעס והמחלוקת ששררו בציבור על חלק ממבצעי הלח"י. כאמור, עם הקמת המדינה הארגון חדל לפעול. חבריו ומפקדיו מצאו עצמם שותפים לחברה הישראלית וכמובן מפקדם יצחק שמיר כיהן כראש ממשלת ישראל.



עד כאן תזכורת על ארגונים שפעלו טרום המדינה ותרמו כל אחד בדרכו לעצמאות ישראל. החלק הבא יעסוק בארגונים שפעלו בתוככי המדינה וגרמו לה נזק בל יתואר.

הרשימה תעסוק במחתרת צריפין, ברית הקנאים, המחתרת היהודית, מחתרת בת-עין, תנועת יגאל עמיר והחזית האדומה.


טכנאי של "קול המחתרת העברית" (תחנת השידור החשאית של הלח"י) באולפן השידור החשאי, 1945. צילום באדיבות העמותה להנצחת מורשת לח"י