"בין גבולות, בין הָרִים..."

ביום שבת, חג שמחת תורה, היום השביעי לחודש אוקטובר 2023, נכפתה על מדינת ישראל מלחמה נוראה. גם היום, לאחר כשמונה חודשים, נראה שהיא לא הולכת לשום מקום, כשמדי בוקר וערב אנו נחשפים למוראותיה ולמחירה הנורא.

מיומה הראשון היא החלה בישובי הדרום, שדות הקטל היו בנגב המערבי אל מול רצועת עזה. כצפוי, בן הברית של החמאס העזתי, החיזבאללה הלבנוני, הצטרף אף הוא להתנפלות והחל במטחי ירי של פגזים ופצצות על ישובי הגליל, ופעולה תוקפנית זו הביאה לפינוי מיידי של תושבים מהישובים שלאורך גבול הצפון.

מושבים, קיבוצים עיירות וערים נותרו שוממים והפכו למטרות ירי הרסני שתוצאותיו הקשות נראות בשטח. על פי הפרסומים, גם מצידו השני של הגבול צה"ל מפליא את מכותיו וידוע על הרס בתים ועל עשרות כפרים שהתרוקנו מתושביהם. 

מבוא קצר זו מביא אותנו לרשימה שתעסוק בעיצוב קו הגבול הצפוני של פלשתינה א"י מאז נסיגתה של האימפריה העות'מאנית מהאזור במלחמת העולם הראשונה.

אי אפשר לעסוק בגבולה הצפוני של מדינת ישראל מבלי להתייחס למושג הכללי של תחום הארץ. העולם המודרני מכיר בגבול בין מדינות שנקבע לאחר מו"מ מדיני, כשבין השכנות שורטט ונחתם גבול, כאשר כל מדינה תשלוט ע"פ חוק בטריטוריה שבריבונותה. ארץ ישראל מאז הופעותה בכתובים זכתה לתחומים ולגבולות שאת מקומם ופישרם לא ניתן לאתר.

תיחומה של ארץ ישראל העסיקה משך דורות חוקרי מסורת ויהודים מאמינים, ולתחומי א"י של תקופתנו קשר רופף לאמונה ולאידאולוגיה שבאה לביטוי בהגדרות הבאות:

גבול ההבטחה: הארץ שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים ממוקמת מנהר מצרים בדרום (נחל אל עריש או הנילוס) ואילו הגבול הצפוני הוא נהר פרת.

גבול עולי מצרים: תחום ארץ כפי שאוכלסה ע"י שבטי ישראל בהנהגת יהושע בן נון.

גבול שבי בבל: הארץ שיושבה על ידי עולי בבל לאחר ששבו אליה וקיבלו את השליטה בה מידי כורש. חשוב לציין כי המהדרין רואים בגבול זה תחום קדושת הארץ גם כיום.

דוד בן גוריון, מנהיג ואבי מדינת ישראל, השיב לשאלת עיתונאית על יישום גבולות אלו כי היתכנותם תגיע יום לפני ביאת המשיח.

כאמור, הכלל בעולם המודרני, ומכאן האמנה שגם מדינת ישראל חתומה עליו, הוא כי קו גבול הוא הסכם מדיני בין ממשלות של מדינות שכנות.

טורקיה הגדולה

האימפריה העות'מאנית התקיימה במשך כ-600 שנים, מהמאה ה-13 ועד תחילת המאה ה-20, ונמוגה בסיום מלחמת העולם הראשונה כשהפכה למדינת טורקיה המוכרת.

בימי גדולתה שלטה האימפריה בדרום אירופה, המזרח הקרוב, חצי האי ערב וצפון אפריקה. במשך מאות השנים מדינות אירופה לא גילו עניין בארצות הנשלטות, בתוכן ארץ הקודש, זאת עד לפתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 - המיזם שקבע את האזור כמוקד פעילות צבאית ומדינית.

משך שנות השלטון הטורקי במזרח התיכון וקודם לכך לא נזכר ולא נעשה שימוש בשם פלשתינה או ארץ ישראל. השלטון המרכזי חילק את האזורים שבשליטתו ע"פ לחצים, אינטרסים או ע"י רכישת זיכיונות שליטה, כך שהמדינות שנוסדו בהמשך על שרידי האימפריה לא חפפו לחלוקה האימפריאלית.

משנות השישים של המאה ה-19 ארץ ישראל חולקה בין ויליאת (מחוז) ביירות בצפון ואילו אזור ירושלים השתייך לויליאת דמשק.

טקס פתיחתה מחדש של אמת המים הדרומית (מבריכות שלמה להר הבית), 27 בנובמבר 1901. ברקע: שכונת משכנות־שאננים. צילום באדיבות ארכיון הקרן לחקר פלשתינה

זו תמונת האזור כאשר נפתחת התעלה, כשבריטניה מגלה במהרה את היתרון שבשליטה באזור בדרכה לדרום אסיה ולהודו. בתחילה היא רוכשת חלק נכבד מממניות חברת תעלת סואץ ובהמשך, בלחץ מדיני וצבאי, היא מאלצת את טורקיה לקבוע קו גבול בין מצרים לאזור שבשליטתם. הבריטים חוששים שמא הטורקים יגלו עניין בתעלה, שלכאורה נמצאת ברבינותם, למרות שבריטניה דומיננטית במצרים.

בשנת 1906 נקבע הגבול בין סיני לאימפריה הטורקית. הקו נמתח בין רפיח בצפון לחוף טאבה במפרץ עקבה. קו זה מהווה כיום כגבול המוכר מצרים-ישראל.

כבר בשנת 1910 נכרתו בריתות והסכמים בין מדינות ונראה בוודאות שאירופה מתקדמת למלחמה לאורך כל החזיתות. בתקופה זו נוצרו שני הגושים, כש"מעצמות המרכז" כללו את גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה וטורקיה, ו"מדינות ההסכמה" כללו את בריטניה, צרפת, רוסיה,איטליה ובהמשך ארה"ב.

כחלק מהחלוקה החדשה טורקיה, בסיוע גרמניה, יזמה מתקפה לכיבוש תעלת סואץ, אך ניסיון זה נהדף ע"י הבריטים, זאת בראשית שנת 1915. בראשית שנת 1916 יצאו הבריטים למסע הצבאי לכיבוש המזרח התיכון.

גלויה גרמנית החוגגת את הפשיטה הטורקית על תעלת סואץ, 1915

צילום באדיבות מוזיאון הצבא הלאומי הבריטי (The National Army Museum)

הסכם סייקס - פיקו 

מראשית המלחמה ברור היה כי האימפריה הטורקית בתהליך של התפוררות. בריטניה וצרפת, המובילות את "מדינות ההסכמה", גילו עניין רב בטריטוריה שטורקיה תפנה, ובעניין זה בריטניה הובילה כמה מהלכים שההסכם עם צרפת הוא אחד מהם.

נציג בריטניה מארק סייקס (Mark Sykes) והנציג הצרפתי ז'ורז' פיקו (François Georges-Picot) נפגשו וניסחו את ההסכם בסודיות מוחלטת. על פי ההסכם, צרפת תקבל לשליטתה את לבנון, סוריה וצפון מזרח טורקיה, ובריטניה תשלוט בפלשתינה א"י, עיראק והמפרץ הפרסי.

בא"י תהיה חלוקה נוספת כאשר הגליל יהיה בשליטה צרפתית ואזורים משניים יהיו בשליטה בין לאומית, תוך התייחסות למקומות קדושים לנצרות. ע"פ הבנה זו, קו הגבול בין האזור הבריטי בדרום והאזור שבשליטה צרפתית יסומן מראש הנקרה בצפון ועד לט'בחה שלחוף הכנרת.

פרנסואה ז'ורז'-פּיקוֹ (מימין) ומארק סייקס (משמאל)

למען הדיוק ההיסטורי, חשוב להזכיר כי ההסכם הנ"ל נחתם בראשית מאי 1916. נכון לאותו יום טרם דרך חייל בריטי או צרפתי באזור. הבהרה נוספת וחשובה היא שההסכם לא מומש מעולם, הבריטים כבשו את האזור בכוחותיהם ולא הראו רצון לחלוק אותו עם אחרים.

ממשלת בריטניה מצאה עצמה עם הצלחה צבאית מרשימה, אבל במקביל בתסבוכת מדינית ומשפטית מול בני הברית ושותפים לניצחון: מול ממשלת צרפת, מול משפחה האשמית מחצי האי הערבי שאיחדה את השבטים הבדואים בכל המזרח שסייעו לבריטים במסע המלחמה מול הטורקים, ושהצטרפותם למלחמה היתה בהתאם להבטחה לקבל לשליטתם אזורים ערביים שיהפכו למדינות שבשליטתם, ומול גורם חשוב נוסף, שהוא גם מרכז עניינו - התנועה הציונית והעם היהודי לאחר שזכה להצהרת בלפור.

הצהרת בלפור

הצהרת בלפור ניתנה ביום ה-2 בנובמבר 1917ניתנה במסמך רשמי בחתימת ארתור ג'יימס בלפור (Arthur James Balfour), שר החוץ בממשלת בריטניה. את המסמך מעביר בלפור לידי לורד רוטשילד כשהוא ממוען להסתדרות הציונית, המנהיגות המוכרת של העם היהודי באותה תקופה. מוטו ההצהרה הוא כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה..."

בעקבות ההצהרה ההסתדרות הציונית מפרסמת את דרישתה לגבולות הבית הלאומי וקובעת שנהר הליטני הוא הגבול הצפוני ובמזרח החרמון ורמת הגולן, עד כ-15ק"מ מקו הרכבת החיז'אזית.

לצערנו, עמדה זו לא זוכה להתייחסות ונשארת בציונות כמשאת נפש. במקביל לכך מוסכם בין בריטניה וצרפת על קו גבול שעובר מראש הנקרה ועד לאיילת השחר. השטח צפונה בשליטה צרפתית ונכללים בו ארבעה ישובים יהודים: מטולה, חמארה, כפר גלעדי ותל חי.

צבא צרפת לא מצליח לשלוט כאן והאזור הופך לשטח הפקר בו כנופיות בדואיות פועלות כנגד המרות הצרפתית ופוגעות בדרך בישובים נוצרים. חשש כבד גם לפגיעה במתיישבים היהודים מביא לעזיבת הישובים מטולה וחמארה.

בשלב זה כפר גלעדי ותל חי נשארות על מקומן ורק מאוחר יותר, לאחר ההתנפלות הרצחנית, מתפנות דרומה. מקובלת על חוקרי התקופה הדעה כי לקרב ההרואי על הגנת תל-חי, בי"א באדר, 1920, לא היה משקל בקביעת הגבול. מה שקבע את תחום המנדט הוא פרוטוקול הוועידה.

ועידת סן-רמו

מיום ה-19 ועד היום ה-26 באפריל 1920 התכנסו "מדינות ההסכמה" המנצחות באיטליה. כאן התקבלו ההחלטות על חלוקת האימפריה הטורקית לשעבר בין המדינות האירופאיות המנצחות. בסן-רמו גם נקבע כי בריטניה תקבל מנדט לניהול פלשתינה א"י ואילו לצרפת ניתן מנדט על סוריה ולבנון.

עם החלטה זו ניגשו ראשי הממשלות של צרפת ובריטניה לקבוע את קו הגבול בצפון ובצפון-מזרח הארץ. כיוון ששני האישים היו אדוקים בדתם ואוהבי תנ"ך קבעו בראשית הדיון כי ארץ הקודש א"י תשתרע ככתוב מדן ועד באר שבע. מאחר ובדרום היתה הסכמה מיידית התקבלה ההחלטה על קו ב"ש בנגב.

אזורי הגליל והלבנון היו בלב הסכסוך, ולאחר ויתורים הדדיים הוחלט שבצפון הגליל הישוב המקראי דן, אשר זוהה עם מטולה, הוא חלק ודאי מהמנדט הבריטי ואם עוסקים בארץ הקודש הרי שהירדן חייב להיות גם חלק ממנה ואיתו ומפגש הנחלים דן, בניאס והחצבאני.

היסטוריונים וחוקרים הבקיאים בנושא טוענים כי אינטרסים צבאיים ומדיניים שנעטפו בהילת "ארץ הקודש" שייכו את האצבע לארץ ישראל. לעמידת הגבורה של אנשי תל חי ומפקדם יוסף טרומפלדר, מפקד אמיץ, מנהיג ציוני ואדם מופלא לא היה משקל בהחלטה. 

אי לכך, קו הגבול המנדטורי נקבע במערב מאזור ראש-הנקרה, מכאן, תוך פיתולים קלים בגלל תנאי השטח, מזרחה עד לכפר סאסא, פה עולה צפונה ועוקף את מטולה (החשיבות בהכללת מטולה היא שיצרה את "אצבע הגליל)".מכאן ממשיך קו הגבול דרומה למרגלות הגולן ומזרחה לירדן. הכנרת כולה נכללה בתחום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. במזרח הימה באזור הכפר נוקייב פונה הקו בהדרגה למזרח ובהמשך מקיף את אל חמה, יורד דרומה והופך לגבול עם ממלכת ירדן.

קו זה ברובו, למעט שינויים קלים, הפך עם השנים לקו הגבול הרשמי בין מדינת ישראל למדינת לבנון ומדינת סוריה. אל מול מדינת ירדן מאזור עמק הירדן ועד מרכז ים המלח. 

מאז שנת 1923 במזרח התיכון ובעולם כולו מוכר וידוע כי תחומה של ארץ ישראל העכשווית מסומן בקו רשמי ומוסכם.

דיוקנאות משתתפי ועידת סן-רמו בעמוד הראשון של העיתון הצרפתי לה פטי ז'ורנל, 2.5.1920

פרנצ'סקו סבריו ניטי, ראש ממשלת איטליה, אלכסנדר מילראן, ראש ממשלת צרפת, דיוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה, אלפתריוס וניזלוס, ראש ממשלת יוון והפוליטיקאי הבלגי פול הימנס. במרכז למעלה דיוקן של מרשל צרפת פרדיננד פוש.

מאחר ואנו עוסקים בתחומי ההתיישבות היהודית בגליל ובגולן במאה השנים האחרונות, נמשיך ונעסוק ברשימה הבאה בגבול וכל שהתרחש בו מאז קביעתו - מעמדו במאורעות 1936(המרד הערבי), הקרבות במלחמת העצמאות, תקריות הגבול בשנות החמישים, מלחמת ששת הימים, מבצעים ומלחמות בלבנון וסוגיות שנשארו פתוחות עד ימים אלה.