עלייתו ונפילתו של מלך ואדי פאליק

סיפורנו יעסוק הפעם באיזור מרכז השרון.

אולי קצת מפתיע, מה יש לחדש? אילו מעשים ותהליכים כבר ניתן להעלות מהנשייה של מקום כל כך מוכר שהינו לב ומרכז של מדינת ישראל? איזור שכיום מיושב בצפיפות ומשובץ בישובים איכותיים, בשדות ובמטעים מניבים לצד שמורות טבע החצויות בצירי תנועה עמוסים.

ניעור קל והצצה בהיסטוריית ההתיישבות יציף עובדות שנשכחו במקצת ובזאת באנו לעסוק.

תנופת ההתיישבות היהודית החלה עם רכישת האדמות בשנים 1920-1922. עיבוי הישובים היהודים ואיתו הפיתוח החקלאי והתעשייתי הצריכו ידיים עובדות והגדילו משמעותית את האוכלוסייה הערבית שהגיעה לאיזור כספקית של כח עבודה.

התהליך המואץ של רכישת אדמות ,ייבוש ביצות, בנייה וסלילה יצרו באיזור דליל אוכלוסייה זה כאוס שנוצר מפעילות מתווכים וסרסורים, פינוי אריסים ונחלאות בלתי חוקיות ומקרי שוד אונס ורצח, כאשר הנפגעים העיקריים היו המתיישבים היהודים.

דמות ששמה קשור לרע ולטוב באירועים שהתרחשו באיזור, המוכר כיום כ"לב השרון" ובשנות העשרים של המאה הקודמת הוכר כאדמות "ואדי פאליק" (פולג), הוא עלי קאסם אל קאדר, צעיר ערבי שואף לגדולה שמוכן לבצע קיצורי דרך בכדי להגיע אליה.

עלי קאסם, יליד 1910, עסק מגיל צעיר בתיווך ושתדלנות. מצבו הכלכלי היה בתנועה מתמדת בין הצלחות לכישלונות. כמו שציינתי קודם לכן, המצב באיזור שימש לו מצע נח לעיסוקיו הכלכליים, אך גם לעיסוק נוסף - איסוף ומסירת ידע לשומרים באיזור ובהמשך למפקדת "ההגנה".

פעילותו המשמעותית הראשונה היתה מעורבותו במציאת רוצחי הזוג סליה זוהר ויוחנן שטאל.

סליה ויוחנן הכירו באירוע תנועתי. סליה עסקה במקצועה כאחות בקיבוץ שריד ויוחנן חי בקיבוץ גבעת ברנר. המרחק הגאוגרפי ומוסר העבודה הגבוה בו החזיקו השניים מנע מהם מפגשים תכופים והם ניהלו את חברותם באמצעות מכתבים.

סליה זוהר

יוחנן שטאל

באחד המכתבים הציע יוחנן לצאת לטיול רגלי במרחב השרון המתפתח, מהירקון ועד לאזור סידנא- עלי, המוכר כיום כשכונת "נוף ים" בהרצליה.

ביום ה-28.6.1931 נפגשו השניים בתל אביב, יצאו לדרכם ולאחר שחצו את הירקון הגיעו לגבעה כדי לצפות לנוף האיזור ולסעוד את ארוחתם.

בעודם יושבים על הגבעה, התנפלו עליהם תוקפים והרגו את יוחנן בדקירות שברייה. סליה ניסתה להימלט אך נתפסה בידי הרוצחים, שאנסו אותה רצחו אותה ואף התעללו בגופתה.

גופותיהם של זוג הנרצחים, החברים המטיילים התמימים, הושלכו לתעלה בקרבת מקום, כוסו בחול והתוקפים המשיכו לדרכם.

לאחר כמה ימים, כאשר בני הזוג לא יוצרים קשר עם מכריהם ולא חוזרים כל אחד לקיבוצו, מתעוררת דאגה שהופכת אט לחרדה. עם קבלת ההודעה על היעדרות הזוג פותחת המשטרה (משטרת המנדט) בחקירה ובחיפושים.

למרות המאמצים אין קצה של חוט. העיתונות העברית יוצאת בביקורת על המשטרה שאינה עושה די, גם פרס כספי שהובטח לכל מי שיביא ידיעה או רמז שיוביל את החוקרים לכיוון כלשהו לא מסייע.

לאחר מס' חודשים של חקירת משטרה, שאינה מתקדמת לפתרון, לוקח על עצמו השומר אברהם דרויאן, איש כפר סבא, בן טיפוחיו של אברהם שפירא, את החקירה האזרחית של התעלומה.

דרויאן, איש חוק ובטחון בעל מונטין בישוב היהודי וכן דמות מוכרת וסמכותית בקרב הכפריים והבדואים. הוא שולט בערבית, מכיר את אורח חייהם ונקרא על ידם איברהים אל-נאטור או אבו-יצחק.

חשוב לציין כי פעילותו הרבה מקנה לו הכרות והערכה במשטרה ובמערכת השלטון הבריטית.

אברהם דרויאן (משמאל) עם גפירים (שוטרים) בכפר סבא, יוני 1933

בשלב החקירה הראשוני דרויאן חוזר ולומד על אורח חייהם והרגליהם של בני הזוג, כל אחד בקיבוצו. באחד ממכתביו של יוחנן לסליה הוא מוצא תיאור של גבעת חול הצופה אל פני הים וכי הוא מקווה שגם סליה תוכל להיות איתו במקום וליהנות כמותו.

מתוך הכרות כללית עם השטח יוצא דרויאן לאיזור, מאתר את הגבעה ובתעלת ביצור תורכית הרוסה הוא מוצא דף דהוי של עיתון "דואר היום" שיצא לאור ביום העלמם, 28.6.31.

דרויאן מבין כבר בשלב זה כי רק מודיעין אישי שיגיע מתושבי האיזור יביא את פתרון התעלומה.

בעצת רבו אברהם שפירא, שעוזר לו בגיוס הכסף, הוא מפרסם בציבור הנרחב של מכריו על פרס בגובה של 60 לא"י לכל מי שיביא ידיעה שתקדם את החקירה.

בשלב זה של איסוף החומר הוא מכניס לפעילות את "סוכנו הבכיר" עלי קאסם. תוך פרק זמן קצר מתחיל זרם השמועות והידיעות להגיע, רובו ידיעות סרק שנפסלות מיידית.

סיפור שעורר עניין הגיע ביום ה-10 לנובמבר 1931 כאשר בדואי משבט ערב אל-קורעאן, ביושבו סביב מדורה בחברת חבריו, שלף שברייה והכריז כי פגיון זה פגע לאחרונה בכופרים באיסלם.

עלי קאסם שהביא את הידיעה דרש סכום עתק של 300 לא"י על מנת שיוכל להציג את התמונה כולה. מאחר וסכום זה לא היה בנמצא נערך גיוס מכמה רשויות והתקציב הושלם.

עלי קאסם "סיפק את הסחורה" ובתמורה לתשלום מסר את שמות הרוצחים שאסף וכן תרשים של המקום אליו הושלכו הגופות.

דרויאן שיתף בממצאים את החוקרים הבריטים, שעצרו את החשודים, חקרו אותם במקצועיות ויחד עם אברהם שפירא ודוריאן יצאו לשטח וחשפו את הגופות.

יוחנן וסליה הובאו לקבורה בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בת"א בהלוויה המונית אותה פקדו רבים מתושבי העיר, ישובי הסביבה וכמובן חבריהם מהקיבוצים, כאשר מאיר דיזנגוף וראשי ציבור נוספים ספדו להם.

בעקבות מעורבות זאת עלי קאסם זכה בערבון מוגבל באמון בקרב אנשי הבטחון והשמירה היהודית, דבר שהביא לו מעמד ויוקרה בקהילתו ובצמוד לכך בכל הסיכומים והפרוטוקולים התנוססה כוכבית ליד שמו - זהירות!

עסקיו המפותלים, קשריו עם אנשי חוק ובמקביל חברותו עם אלמנטים מפוקפקים הקנו לו מעמד מיוחד בשרון ואת הכינוי הציני "נסיך ואדי פאליק".

כפי שכבר ציינו, בשנות השלושים הראשונות איזור השרון מתחיל להתאכלס בישובים יהודים והכפרים הערביים ממוקמים בשולי האיזור, בצמוד להרי השומרון.

בשטחים עצמם נדדו וחיו שבטים וחמולות בדואיות. אוכלוסיה זו, שהלכה וגדלה בעקבות הפיתוח והשינויים, התפרנסה מהישוב היהודי ומי שלא הועסק בעבודה יומית מצא את קיומו בגנבות ובחומס של יבול חקלאי.

עלי קאסם, שהשתלט על גבעה הצופה על האיזור, תפס את מקומו כשליט כל יכול של האיזור (המקום נמצא מדרום לשמורת חרוצים-בני ציון, בסמוך לגבולו המערבי של המושב, כיום במקום משק חקלאי מטופח).

סדר יומו נחלק לשעות היום, בהן תפקד כקבלן כח אדם וסיפק לישובים עובדים, כאשר שני הצדדים העבירו את ההסכמים והתשלומים דרכו והוא גובה את עמלתו. בחלקו השני של סדר היום היה בתחום דמי החסות, כשגבה דמי שמירה מהישובים והתחייב שלא יפגעו מכנופיות הגנבים שאף הן הופעלו על ידו.

במהלך שנות השלושים עלי קסאם עשה חייל בעסקיו. למרות שלא זכה לפופולריות יתרה בקרב תושבי האיזור, חי לו חיים נוחים ובטוחים שלבד מכמה אירועים זניחים פעילותו צלחה.

מסכת חייו של קאסם ידעה עליות ומורדות לא ממש מפתיעות. מה שכן עורר תמיהה היא זיקתו למפלגה הקומוניסטית הפלסטינאית.

קרבתו האידאולוגית למפלגה זו הביאה אותו "לשכנע" את סוכניו ועובדיו להצטרף לתנועה. מהלכים שנקט הביאו אותו לעימות עם מישל מיטרי, ראש ארגון הפועלים הפלסטינים, שהתנגד למעשיו. כאשר מישל מיטרי נקצח היה עלי קאסם בין החשודים בפשע. לא ידוע לי על ממצאי החקירה, אולם אחר זמן מה חזר החשוד לביתו.

עיתון "דבר", 26.12.1936

בשורות האחרונות תארנו את שיגרת עיסוקיו של קאסם, אולם קודם לכן ציינו כי הנ"ל עסק בתווך נדל"ן, קנה ומכר אדמות, לא תמיד בידיעת הבעלים.

כל זאת מתאפשר מהיותו משת"פ שתמיד העביר ידיעות למשטרה הבריטית ובמקביל לארגון "ההגנה". מאוחר יותר התברר שגם מנהיגי כנופיות בכפרים ערביים קיבלו ממנו מידע על הקורה בהתיישבות הצעירה.

​עלי קאסם הוכיח שהוא שחיין מעולה באגמי הביצות של השרון באותן שנים. הוא הכיר היטב את המוכרים, ידע את רצונם ובמקביל ניהל קשרים הדוקים עם "גואלי אדמות" יהודים שעבדו בשירות המפעל הציוני, אבל לא ויתרו על כיסם העמוק.

​יוסף וייץ, מראשי הקק"ל, בהיותו אחראי על קניית אדמות בארגון שינה את הגישה של רכישה באמצעות מתווכים והקים מנגנון שרכש ישירות את הקרקע מהמוכר. הכתובת האולטימטיבית ליצירת הקשר היה כמובן מיודענו עלי קאסם - כך נוצרה מערכת הקשר שהטיבה עם הקק"ל.

מובן שהוצאת המתווכים היהודים מהמשחק יצרה כעס שבא לביטוי בהכפשות, הלשנות ואף הגיעו לעלילות וסחטנות.

​שנות הארבעים היו שנות הפריחה של קאסם. הוא קיים קשר במישור האזרחי, במישור העסקי עם יוסף וייץ ובתחום הבטחון והמודיעין קיים קשר עם קבוצה גדולה, שכללה את אנשי שירות הידיעות של "ההגנה" איסר בארי, בנימין ג'יבלי, דויד קרון והמפעיל הישיר משה הוכמן.

בתקופה זו זכה עלי קאסם להכנסה מכובדת מהיישוב היהודי. הקק"ל שילמה לו עבור שירותיו מאה לא"י מדי חודש והש"י, באמצעות משה הוכמן, העביר לו סכומים נאים עבור ידיעות ומבצעים מיוחדים.

עלי קסאם "סיפק את הסחורה" הדרושה לקונים, אולם אין לשכוח כי סביבתו הקרובה והציבור הערבי בכללותו ראה בו בוגד ואף היו מס' נסיונות לחסל אותו.הראשון בהם היה כבר בראשית שנות השלושים, כאשר העביר את שמות רוצחי סליה ויוחנן.

העובדה כי במשך כעשרים שנה מסר מידע חיוני, הביא את מפקדת הש"י להצמיד לו אבטחה שחסמה כמה נסיונות פגיעה בו.

"פרשה אזרחית" שגם בה היה מעורב, למרות שלא היתה בתחום התמחותו, הביאה עם חשיפתה לפיטורי איסר בארי, ראש הש"י, על ידי שר הבטחון בן גוריון.

מדובר באירוע שהחל בליל ה- 28.2.1948 כאשר עלי קאסם העביר ידיעה לאנשי הש"י בהרצליה כי בפרדס בסמוך לגן שלמה (המוכר כיום כקריית שלמה) מתבצעת שחיטה שחורה של 12 גמלים ע"י בעל אטליז ידוע ומקושר ממרכז הארץ וכי הבשר אמור להגיע לת"א ולהימכר כבשר כשר.

יחידה "הגנה" הגיעה למקום, הפסיקה את הפעילות, עצרה את המעורבים והעבירה את הבשר לגן חיות (השאלה הראשונה שנשאלה היא מה ליחידת הגנה ולבשר שחור?). פרשיה זו והמשכה פתחה תיבת פנדורה שטלטלה וגרמה נזק ארגוני ומוסרי לארגון "ההגנה".

על כך מומלץ לקרוא במאמרו המקיף של ד"ר ניר מן - "הפרשה הביטחונית שטילטלה את הפיקוד של "ההגנה" בתל אביב במלחמת העצמאות". לקריאה לחצו כאן)

כמו במקרים קודמים, עלי קאסם ממשיך להיות מעורב בפרשיה, מביא מידע, מלשין, מסגיר, דורש כופר מיני ולבסוף נאלץ להסתפק בדמי שתיקה.

בחודש יוני 1948 מפונה עלי קאסם מביתו למבנה סגור ומאובטח בכפר שמריהו. ההסבר שניתן ומתקבל על ידו הוא כי קיימת תכנית לחיסולו וכי המעצר הוא לצורך הגנתו.

האמת קצת יותר מורכבת. קיים היה חשד סביר אצל אנשי הש"י כי עלי קאסם מתפקד בסוכן כפול ואכן הסתבר בהמשך כי האיש שירת את הערבים, היהודים, ולקוחות נוספים שהיו למרבה הפליאה אנשי הגנה שבדקו איש את חברו.

לאחר מס' ימים הוא מועבר ליפו ומשוכן בקרב ערביי העיר. לכאורה הוא רשאי לנוע ולבקר בכל מקום, אבל בפועל הוא תחת מעקב שמאשש את החשד כי הוא אוסף חומר ומעביר אותו למנהיגי הכנופיות הערביות מתוך אמונה כי כך יטוהר מאשמת בגידה.

ביום ה- 16.11.1948 נמצאה גופתו הירויה של עלי קאסם באחד מנחלי הכרמל, בקרבת בית אורן.

הבקר, 25.11.1945

חיסולו של הסוכן הגיעה לשולחנו של שר הבטחון בן גוריון. ועדת חקירה שכונן קבעה כי החיסול בוצע בידי איש המודיעין דוד קרון, שביצע את פקודתו של סא"ל איסר בארי, מפקד המודיעין באותה תקופה.

במשפטו טען בארי כי עלי קאסם תכנן לצאת למדינה ערבית ולמסור מידע שהיה ברשותו ומחשש כי יבצע את זממו הורה על החיסול.

בארי הורשע בחריגה מסמכות, הודח מתפקידו, אך דרגתו לא נשללה. מאחר שסא"ל בארי היה מעורב בפרשות גבוליות נוספות (טוביאנסקי) הורשע ונגזר עליו יום מאסר שאותו לא ריצה לאחר שזכה לחנינה מהנשיא חיים ויצמן.

פסק הדין במשפטו של בארי (מתוך ספריית ספריית "דין ומידע")

משפחתו של עלי קאסם, שהתגוררה בסמוך למושב בני ציון, פונתה בסיום המלחמה לכפר טייבה משם מוצאה.

המקום שהתפנה שימש את אנשי קיבוץ יד מרדכי עד חזרתם לביתם, אח"כ במקום שהה הגרעין המייסד של קיבוץ געש עד להעברתו למקום הקבע.

בהמשך, עד תחילת שנות השישים, פעל במקום מוסד חינוכי של הקיבוץ הארצי. כיום נמצא במקום משק חקלאי מסודר ומטופח.