גיבורים מקומיים

ברשימה הקודמת, "יהדות השרירים", סיפרתי והעליתי דמויות היסטוריות מאז ראשית התנ"ך ועד למרכזים יהודיים באירופה במאות ה-15 וה-16.

בשורות הבאות נעסוק בשמות מוכרים, אנשים בשר ודם, שחיו ופעלו במהלך המאה העשרים. למעט הדמות הפותחת את הסקירה, זישע ברייטבארט, גיבור חיל שפעל בארצות אירופה, שם זכה לתהילה ולהכרה כממשיכו של שמשון המקראי, הרי יתר אנשי השרירים שפעלו בא"י זכו להערכה ומיצבו עצמם בפולקלור הישראלי. לצערנו, שניים מהם חצו את הקווים ועברו לעולם הפלילי. על כך אפרט בהמשך.

זישע ברייטבארט נולד בשנת 1893 בפולין. משפחתו עסקה בתחום הנפחות והמסגרות וזישע הילד מצא עצמו בגיל צעיר, לצד אביו, מחשל בברזל. כבר בנערותו ניחן זישע בכוח רב שאפשר לו לכופף ברזל, לפתל, למתוח וליישר מתכות בידיו ובעזרת שיניו. יכולתו הפיזית משכה רבים לנפחייה לצפות בנער ששמו נישא בפי כל כגיבור יהודי אמיתי שיעמוד תמיד ויגונן על אחיו הנרדפים.

במלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הרוסי ונפל בשבי הגרמני. עם שחרורו, שמו כגיבור הביא אותו להופעות בקרקס. עם הקרקס הוא סייר בארצות אירופה ואף הגיע להופעות באמריקה.

עם שובו של הקרקס לגרמניה פרש זישע, שב לפולין, נשא אישה והקים משפחה. לצורך קיום הוא החליט לחזור לעיסוק שהביא לו הכנסה יפה בתוספת תהילה והערצה כאיש החזק בעולם. הוא ערך הופעות בארצות אירופה והתקבל בכבוד על כל במה.

המופע של זישע כלל כיפוף ופיתול מוטות ברזל, חיתוך שרשראות בפיו, שבירה בידיים של בלוקים וגזעי עץ, נשיאת מכונית על נוסעיה על גבו ועוד תצוגות מסוג זה. ההופעות משכו קהל רב. הוא נחשב "כוכב על", שמו הפך למושג של אדם "ביוני", שלא לדבר על הקהילות שהאמינו בו כמושיע ממשיך דרכו של שמשון.

למרבה הצער פעילותו נמשכה שש שנים בלבד. באחת מהופעותיו נעץ מסמר בלוח עץ עבה ונפצע בידו. המסמר היה חלוד וגרם להרעלת דם (כשהאנטיביוטיקה עדיין לא הייתה מוכרת) וכתוצאה מכך הוא נפטר. האיש, שבחייו הקצרים הפך לאגדה, הובא לקבורה בבית העלמין היהודי בברלין בשנת 1925.

האיש הבא עליו נספר לא זכה למוניטין ולפרסום עולמי כזישע. די היה באזכור שמו ב"שיר השכונה", ברשימת הנקראים לעזרה בהצלת המגרש: "...לך ותקרא לג'ים ואודי, אהרל'ה ושמעון רודי..." - שיר מהפכני שנכתב בשנת 1963 ע"י חיים חפר וסשה ארגוב ושרה אותו להקת התרנגולים.

הודות לשיר הזה שנישא בפי כל זכה רודי לפרסום אדיר מבלי שהציבור הכיר אותו ויידע מהיכן יש להזעיקו.

גיבורי הישוב דאז, בשנות ה-30 וה-40, ששמם ומעשיהם הגיעו לאוהלי הפלמ"ח, זכו להארה ותוספת והעלילות עשו את דרכן לכל רחבי הארץ. המשורר חיים גורי מאזכר את שמעון רודי ב"הספר המשוגע" בו מסופר כיצד הוא ערך מופע ראווה של שרירנות וכוח בת"א של שנות ה-40.

שמעון רודי נולד בפולין בעיירה קרניקי. לדבריו, בצעירותו ראה את זישע ברייבראט בהופעה ואז החליט כי זו תהיה דרכו מאחר וגם הוא חונן בכוח פיזי רב.

אין ביוגרפיה סדורה ואמינה על חייו של של רודי. מעשיות ופרסומים אודותיו מציגים יהודי ציוני שבתחילת דרכו התאמן, פיתח כושר ובשלב מסוים נענה להזמנת שרירנים שהופיעו על במות, עלה אליהם לבמה ואף הצליח להביסם בקרבות האבקות.

שמעון רודי (צילום: ולטר צדק)

לאחר ההצלחה בעיירת הולדתו הוא עבר והופיע בעיר ביאליסטוק בכמה ענפי ספורט נוספים לבד מהאבקות. בשנת 1933 הוא עלה לא"י והתיישב בת"א בשכונת התקווה. הודות למידותיו הוא זכה בתפקיד המכובד של "מוכתר" השכונה.

בנוסף להצגות באולמות ברחבי הארץ קיים רודי מופעי רחוב בפני צופים ומעריצים רבים. ע"פ פרסומים בעיתוני התקופה (בעברית ובאידיש) הוא גם הגיע להופעות באירופה. ב-1938 הוא הופיע בפולין, ביקר את הוריו בעיר הולדתו קרניקי, המשיך לאנגליה, שם התעכב טרם נסיעתו לארה"ב לצורך השתתפות בצילומי סרט.

מאז יש נתק בספור חייו של הגיבור רודי. ביוני 1948 פרסם העיתון מעריב כי שמעון רודי נדון בעוון רמאות לארבע שנות מאסר בכלא צרפתי. בשנת 1956 פרסם העיתון כי הגיבור המקומי שמעון רודי, "מוכתרה" לשעבר של שכונת התקווה, שעזב את ישראל מסיבות עלומות, עשה חייל בעסקיו בגרמניה ומבקש לחזור לארץ.

כפי הנראה, שמעון רודי לא שב ארצה. על פי פרסומים שונים עבר האיש מגרמניה לברזיל ושם נפטר בסוף שנות השישים של המאה הקודמת (לצורך כתיבת הפרק העוסק בשמעון רודי נעזרתי באתר עונ"ש).

בשורות הבאות נספר על שלוש דמויות שעיקר עלילותיהן התרחשו במחצית השנייה של המאה ה-20 ברחבי הארץ.

הראשון - מרדכי שולמן, בן למשפחה נורמטיבית, יש האומרים אפילו אמידה, הראה עוד בצעירותו כי נכון לו עתיד בעולם התחתון של מדינת ישראל הצעירה.

מעלליו ומעשיו הנלוזים הם שהקנו לו את הכינוי "שולמן ישלם". כל נסיונותי למצוא מקור המספר את קורותיו של האיש האלים הזה לא צלחו. קיימים סיפורים ומעשיות אודות כוחו הפיזי, קולו הרועם, תאבונו הבלתי נשלט ונטייתו לשתייה חריפה - אוסף תכונות שעיצבו דמות של בריון אלים שהפיל מוראו על אזרחים תמימים, בעלי עסקים ואף שוטרים. באחד המקומות מצאתי כי הנ"ל היה נשוי מספר פעמים ואף היה אב לשני בנים.

שולמן בנה אורח חיים שהתבסס על "אשראי חופשי" בינו לבין החברה. האיש היה מגיע למסעדות ולברים בחברת אנשים או בגפו, חוגג מכל הטוב שהיה במקום וכשסיים קם ועזב תוך שהוא מכריז כי שולמן ישלם.

איור של אמי רובינגר מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי מאת דייויד סלע

במקרים בהם בעלי המקום דרשו את התשלום הם זכו לתגובה אלימה שגרמה להם להבין כי בריאותם ושלמות גופם עדיפים על התשלום. בכמה מקומות בתל אביב ידעו לספר כי שולמן, בשכרותו, עלב ותקף אורחים ולקינוח הרס ציוד וריהוט.

כאשר הגיעה תלונה למוקד המשטרה היה נשלח כוח מתוגבר לעצור את הבריון האלים. האיש היה מוכר בבתי משפט ונשלח מדי פעם לתקופת מאסר שלא ממש הסיטו אותו מדרך הפשע.

עיתון מעריב, 27.09.1970

שולמן הגיע לשיא נבלותו כאשר פגש בזוג תיירים צעירים באחד מרחובות ת"א. לאחר הכרות קצרה אירח אותם לארוחה בהתאם למנהגו. בהמשך הערב הזמינם לדירתו שם היכה את התייר, קשר אותו לכיסא, סתם את פיו בסמרטוט וביצע אונס אלים בתיירת.

מרדכי שולמן הובא למשפט ונדון על פשע זה לשנות מאסר ארוכות, עליהן התווספו שנים שהיו תלויות על תנאי לחובתו.

כך נמוגה דמותו של "שולמן ישלם" מרחובות ת"א. המאסר, שבמהלכו מת האיש, הגיע באיחור רב אך בהחלט היה גמול מלא לאיש על התנהלותו.

דמותו השלילית נעלמה מחיי האזרחים, אך כינויו הפך למושג בשפת הדיבור היומית כאשר מכוונים לכך שמישהו יפרע את החשבון אי פעם.

הדמות הבאה ברשימת "שרירני" ישראל הוא רפאל הלפרין. האיש היה רבגוני. חייו היו רצופי פעילות, יצירתיים ומקיפים קשת רחבה של תחומים החל מספורט, מכוני כושר, מסעדנות, תכשיטנות, מכוני יופי, שטיפת כלי רכב, אופטיקה ולבסוף חזרה למסורת ולאורח חיים דתי כשהוא מתעמק במחקרים תורניים ואף מפרסם את מחקריו המקיפים בספרים שהוצאו לאור וזכו להערכה.

רפאל הלפרין נולד בשנת 1924 בוינה אוסטריה. הוא היה הצעיר מתשעת הבנים שנולדו למשפחת הלפרין האמידה. בתחילת שנות השלושים עלתה המשפחה לארץ ישראל. האב רכש אדמות בבני ברק ושם בנה את ביתו. כנער עשה רפאל מסלול לימודים בכמה ישיבות כנהוג במשפחתו. כבר בגיל 19 הוא הבין כי לימודים בישיבה אינם מרכז חייו. הוא החל להתאמן בפיתוח גוף ולמד את כללי ההתמודדות כנגד יריבים בזירות.

רפאל הלפרין. צילום באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני

בשנת 1947 הוא יצא לראשונה למסע תחרויות באירופה ובאמריקה. בהמשך הוא ערך מסעות בעולם בהם השתתף בתחרויות ראווה ובמאבקים בזירה. הוא זכה בניצחונות והסביר את הצלחותיו באמונתו באלוהים וכמובן בסמל המגן דוד הבולט על לבושו. לצורך פעילותו הספורטיבית הוא אימץ את המותג "שמשון".

צילום באדיבות הספרייה הלאומית

הלפרין הצליח לשלב הקמה של עסקים בישראל, תוך שהוא שוהה באירופה, ארה"ב, דרום אפריקה ויפן. הוא חשב עצמו כשליח שעליו להביא לידיעת אזרחי העולם כי לשמשון התנכ"י קם ממשיך. עליו להפיץ את שם ישראל החזק באמונתו ובכוחו ובכך ימנע כל רעיון לפגוע ביהודים.

את פעילותו המתמשכת של הלפרין בזירה ובעסקים לוותה כל השנים עננה של שמועות על ביום תחרויות, עסקים גבוליים ובכמה מקרים הוא אף הועמד למשפט. למרות הביקורת על המופעים המופרכים, הטענה החוזרת כי הכל נעשה וקורה הודות לאמונתו באלוהים וכי השכינה שנמצאת בקרבו היא הבסיס להצלחתו, הפך האיש למותג של פיתוח גוף שרירי ויכולת התמודדות בזירות.

טרם פרישתו וחזרתו לעולם התורה ניסה גם פעילות ציבורית. תחילה להיבחר לעיריית תל אביב ואח"כ לחבר כנסת. בשני הנסיונות הוא נכשל.

כפי שציינתי, בקשת פעולותיו של הלפרין כלולה גם האופטיקה. הוא הקים חנות לצרכי אופטיקה וההצלחה האירה לו פנים. החנות הפכה לרשת למכירת משקפיים שכיום היא מהמובילות בארץ. בשנת 2008 הוא פרש מהעסק והעביר את ניהולו לילדיו.

רפאל הלפרין נפטר בשנת 2011, בהיותו בן 87. כך הגיע לקיצו סיפור חיים מרתק של גיבור מקומי שבע מעללים.

האיש שיסגור את רשימת הגברתנים שחוזקם הגופני כיוון את מסלול חייהם לטוב או לרע, הוא נחמן פרקש. הוא מוכר לחלק גדול מאזרחי המדינה מאז שנות החמישים ועד למותו המסתורי בשנת 2014.

כל מי שהכירו את נחמן פרקש בכל אחת מתחנות חייו תמימי דעים כי האיש היה קורבן טראגי של מסכת חייו הפתלתלה. כל ניסיון שלו או של דורשי טובתו להוציאו מהמעגל בו הוא היה כלוא נועד לכישלון.

נחמן פרקש נולד בתל אביב ב-1936. כבר בצעירותו, כמו קודמיו ברשימה, החל לעסוק בספורט שעיקרו מאבק פיזי. הוא התמחה באגרוף. בשנת 1954 זכה נחמן פרקש באליפות ישראל באגרוף במשקל בינוני.

קרב אגרוף בין פרקש (מימין) לבין חיים שפיר. צילום: סוכנות סוכנות י.פ.פ.א

לא ניתן להצביע על נקודת הזמן בה הפך נחמן הספורטאי לעבריין. יש הטוענים כי חבטה קשה בראשו ערערה את שיפוטו והביאה אותו לאותה דרך עקלקלה שאפיינה את חייו.

ממחצית שנות החמישים העבריינות הייתה דרכו והוא נהיה לדמות מוכרת בתחנות משטרה, בבתי משפט ובבתי כלא. בשלב זה של חייו מאלוף אגרוף הפך לאלוף בריחות מבתי סוהר. בריחתו הראשונה שהגיעה לכותרות הייתה בשנת 1961- כאשר הוא נמלט בחברת אסיר העולם טומי בליץ מכלא רמלה.

לאחר שנתפס והוחזר לתאו לא חדל לתכנן ולבצע מבצעי בריחה. הוא פעל בעניין זה ללא לאות. היו מקרים שהצליח לחצות את החומות אך תמיד נתפס והושב אל מאחורי הסורגים.

בריחתו המפורסמת הייתה ביולי 1963. פרקש הצליח להימלט מבית המעצר ביפו, חצה את הגבול לרצועת עזה, משם הועבר לידי שלטונות מצרים שהחזיקו אותו במעצר במשך שנתיים. כשמעצרו החל לגרום להם בעיות ונזקים הועבר האיש לרצועת עזה ושם שולח לחופשי אל גבול ישראל. הוא נאסף ע"י שני חברים מקיבוץ נחל עוז שפגשו בו בשדות המשק.

פרקש הוחזר אחר כבוד לבית הסוהר שם ריצה את יתרת מאסרו עד סוף שנות ה-70.

עם שחרורו פרש נחמן מעולם העבריינות והחל במהלך של הסתגלות לחברה הנורמטיבית. הוא נשא אישה, הקים בית בישראל ואף נולד לזוג בן.

מסתבר כי פגיעותו הייתה קשה ביותר ולא אפשרה לו שיגרת חיים נורמטיבית. הוא עזב את ביתו והחל במסעות ובשיטוטים בכל רחבי הארץ. הוא חי תקופה מסוימת בשמורת עין גדי ואח"כ עלה לגליל ומצא את מקומו בין ראש פינה, קדיתא ומירון.

נחמן פרקש. צילום: משה שי,פלאש 90

רוב הזמן האיש התימהוני התבודד, חי על גבול הרעב וניזון מתרומות ו"מסחיבת" מזון. מגעיו עם אנשים היו מינימליסטים למעט מספר חברים שהצליחו לחדור את החומה שהקים סביבו.

אותה קבוצה עמלה רבות לסייע לאיש, פתחו לפניו את בתיהם וליבם, אך נחמן לא הצליח לייצר קשר רציף עם מיטיביו.

ב-5.8.2014 הוא נמצא מת בבית העלמין במושב מירון כשעל גופו סימני פגיעה.

כמו חייו גם סיבת מותו נשארה בלתי פתורה והשאירה את מכריו בתחושה כבדה של "פספוס" וכשלון.

מודעת האבל לזכרו של פרקש שפרסמו חבריו מראש פינה העתיקה

נאמן לנכתב בתחילת הרשימה הקודמת, "יהדות השרירים", הבאתי בקיצור רב את סיפורן של דמויות מיתולוגיות שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי כבעלי יכולות על אנושיות, שדילגו בין עולמות של עבריינות לחיי יום יום.