על ברושים ואנשים

10.11.2017

בפרק הנוכחי של "מכל מקום" אעשה סטייה קלה מהנושאים הרגילים ואקדיש את השורות לתכסית מוכרת ואהודה, המקדימה ומלווה את השוהים והעוברים בנופי ובדרכי הארץ.

עץ הברוש הוא מוקד הסיפור.

 

מאז שעמדתי על דעתי, ואני בטוח שכך גם רבים מאיתנו, אני זוכר את העץ הצנוע וכאילו המובן מאליו שתמיד נמצא ממול. הציבור שחי בארץ הזו, עם הקשיים השונים ועם הטוב והשמחה, אוהב את אשר הוא פוגש מדי יום, מרוצה וגאה בצמיחה ובגדילה ויחד עם זאת כואב את שקורה במהלך הלבשת ה"שלמת בטון ומלט", על אזורים מעובדים ופיסות נוף מטויילות. 

 

עצי הברוש הנזנחים הם הנפגעים הבולטים ואנו, מכריהם הוותיקים, חשים בהיעלמותם מאוחר יותר, רק לאחר שדאגו לסלקם.

כאמור לעץ הברוש, כמרכיב מרכזי בנוף הישראלי, נקדיש את השורות הבאות.

 

אין כל ספק בכך כי עץ הברוש היה כאן מאז ומתמיד. העץ מוזכר וזכה להתייחסות במספר מקומות בתנ"ך. לראשונה בסיפור שלמה - שהביא ארזים לבניה מצור, אבל את רצפת העץ של המקדש בנה מגזעי ברוש.

 

להבדיל, במקום ובכוון אחר, כאשר סנחריב מלך אשור גילה את ממלכת ישראל הוא ציין בגאווה את יערות הברושים באזור ולקח איתו כשלל מלחמה עצי ברוש.

 

מקומות נוספים בתנ"ך אותם מרבים לצטט בנושא הם:
 

"ויהי חירם נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים" (מלכים א', פרק ה').
 

"אתן במדבר נטע ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיהו מ"א).
 

"כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש ותדהר" (ישעיהו ס').

 

מקבץ פסוקים זה נותן משנה תוקף להנחה כי ארץ ישראל הייתה מכוסה בעבר ביער והברוש היה אחד העצים הבולטים. רבים מאיתנו אכן אוהבים את תיאור עצי היער, אך לצערנו עד היום לא נמצאו קשר, זיקה או הוכחה כי הברוש התנ"כי הוא הברוש המצוי שאנו עוסקים בו כאן.

לדעת מרבית אנשי המדע בעולם הבוטניקה העץ אליו מתייחס התנ"ך כברוש הוא ערער, לסוגיו השונים.

 

עצי הברוש אוהבים את החלק החם יותר של כדור הארץ. זו הסיבה שפוגשים בהם באמריקה, אפריקה, אגן הים התיכון ודרום אסיה. הברושים באזורים אלה מחולקים לזנים רבים. מה שמאפיין אותם הם העלים דמויי קשקשים המקבילים זה לזה. הפרי הוא האצטרובל.  גודל העץ משתנה החל משיח נמוך עבור לעץ בגובה של 5 מ' ועד 40  מ'.

 

בארץ ישראל גדל לרוב הברוש המצוי. ברושים נוספים כמו ברוש לימוני, ברוש אריזוני וברוש טוטם, הובאו לכאן לצורכי נוי, גידור או כעץ לשדרה "שוברת רוח".

הברוש המצוי מוכר בנופי הארץ בעיקר בשני זנים: מבנה צריפי, בו הענפים קצרים, דקים וצמודים לגזע המגיע לגובה של כ-20 מ' בצורת חרוט והברוש השני - ענפיו רחבים ויוצרים נוף רחב ובולט.

 

 

 

דוד בן גוריון נוטע ברוש בסיום קורס הקצינים הראשון של המשטרה. 
בסיס האימונים בקריית אתא, 15 בדצמבר 1948. צילום באדיבות אתר משטרת ישראל

 

 

טרם שנחזור לעצים ולנופים, כמה משפטים על מקומו של עץ הברוש כעץ זיכרון ועל הימצאותו הבולטת בבתי קברות. ע"פ מסורות ודתות שונות העץ משמש כמקשר תמידי בין האדם הקבור לאלוהיו. עץ ברוש ירוק עד, תמיר בגובהו וצר בהיקפו מונע בצבעו הירוק הגעת "עין הרע" לקבור למרגלותיו.  

 

יש מקומות שהתושבים מסבירים כי נשמת המת עוברת דרך השורשים לגזע ומהצמרת היא עולה לשמיים. דורות רבים של אמונה בסגולות הברוש הביאו להידוק הקשר עם העץ, אשר בא לביטוי בחריטת צללית העץ על גבי מצבות, באיסור על ישיבה בצילו ובכינוי שניתן לו - "עץ בית קברות".

 

ע"פ ההלכה היהודית, בארץ ישראל אין לטעת עצים, בכללם ברושים, בבתי קברות. אם מסיבה כלשהי גדל עץ יש לגזמו ולהצר את נופו. בפרסום הילכתי מצאתי היתר האומר כי אם אין ברירה וחייבים בנטיעת עץ, יש לטעת אך ורק עץ ברוש.

 

שלא כמו אצל מורי ההלכה, בספרות בשירה ובזמר העברי העצים, ובמיוחד מיודענו הברוש, זוכים למקום של כבוד, ואנו הקוראים והמאזינים פוגשים בהם לעיתים מזומנות ותמיד עם רטט רגישות.

 

מהמבחר העצום אביא כמה דוגמאות לעידוד הזיכרון:

 

 

"כבר כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים..." 

 

"אנחנו לא צריכים". מילים: אבי קורן. לחן: שמואל אימברמן. ביצוע: שלמה ארצי. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

*  "על הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה וברקע הברושים שמי שרב חיוורים..."

 

 "שיעור מולדת". מילים: עלי נוהר. לחן: אפרים שמיר. ביצוע: מירי אלוני. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

"תרקוד היא אמרה לי, תרקוד, הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות..."

 

"תרקוד". מילים, לחן וביצוע: שלמה ארצי. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

"שני הברושים בשער הקדמי שומרים על סף הבית של אימי... "

 

"דרך הכורכר". מילים: יעקב גלעד. לחן: קורין אלאל. ביצוע: אריק סיני. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

"בין ברושים יורד הערב, הסתכלי, הצל קרב אלינו... " 


"לפנות ערב". מילים: יעקב שבתאי. לחן: סשה ארגוב. ביצוע: עדנה גורן. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

"בין הברושים והכרם שנית נעבור, בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק..."

 

"החולמים אחר השמש". מילים: יורם טהרלב. לחן: סשה אגוב. ביצוע: הפרברים. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

"אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש, זה שברוח לרגע נרעד..."  

 

"תפילת יום הולדת". מילים: תרצה אתר. לחן: משה וילנסקי. ביצוע: חוה אלברשטיין. לשמיעת השיר לחצו כאן

 

 

 

רשימת שירי זמר זו הינה חלק קטן מאוצר שלם של שירים מוכרים ומזומרים בתקופות שונות, בגילאים משתנים ובסגנונות יצירתיים.

לא כללתי ברשימה זו אזכורים של ברושים בשירתם של אלתרמן, זך, עמיחי וגורי. גם הספרות העברית מתייחסת לעץ הברוש. כדוגמא, "ברושים בשלכת"- שמאי גולן, "ברושים לבנים"- משה דור ו"ברושים מאהבה" -ברוריה כהן.

 

לאחר כל המבוא המפורט נעבור לעצים עצמם ומתוך התפרוסת העצומה אציין ואמליץ על ביקור בכמה מהם, כאשר כל אחד מהם נושא בין שורשיו וענפיו סיפור ייחודי.

את בחירת העצים עשיתי תוך לימוד הנושא מתוך הספר הנפלא "מסע אל 101 עצים מופלאים" מאת יעקב שקולניק, שנכתב בעזרת צוות שכלל את עמיקם ריקלין, סוהייל זיידאן וד"ר יורם גולדרינג. הספר יצא בהוצאת "עם עובד" לפני מספר שנים והוא מומלץ.  

 

 

עץ המדינה בדגניה א'

 

העץ הראשון ברשימתנו הוא ברוש- עץ המדינה בקיבוץ דגניה א' בעמק הירדן. ההגעה מאוד נוחה. מיד מימין לשער הכניסה לקיבוץ, בכביש הנמשך במקביל לגדר, במרחק נסיעה של כ- 250 מ' ניצב העץ המיוחד משמאל, במרכז הדשא.

 

העץ ניטע בט"ו בשבט תש"ח, 1948, בפרק הזמן בין החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר ובין יום הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח. הבחירה בברוש הייתה כהזדהות עם העץ שנטע הרצל במוצא. בין שרשי העץ הוטמנה מגילה שמנציחה את הברית בין האדם למקום.  

 

הנוסח נכתב בידי איש הקיבוץ יעקב פלמוני, מייסד בית גורדון במקום. למרגלות העץ ניצב ספסל ובצמוד לו עותק של מגילת הנטיעה.

 

בערב יום הזכרון לחללי צה"ל אנשי דגניה מקיימים הליכת זיכרון משלד הטנק הסורי שנבלם בשערי הקיבוץ ועד לעץ המדינה וכאן מתקיים הטקס המרכזי.

 

"עץ המדינה" מרשים למרחוק. הוא צומח בלב מדשאה, צופה על הכנרת ונמצא בסביבתו הקרובה של הדקל שפל הצמרת, המוכר משירת רחל. הברוש מזכיר בצורתו נר וזאת מאחר והגזע מכוסה לאורכו, משורשיו ועד לצמרתו, בענפים צפופים.

אכן ברוש מיוחד בנופו ובסיפורו.

 

 

 עץ המדינה בדגניה א'. צילום: אתר "מכל מקום"

 

 

 

עץ הברוש באילניה (סג'רה)

 

מי לא שמע על סג'רה, מושבה גלילית הממוקמת לצידי כביש 65, מצפון לתבור בואך מחלף גולני. המושבה זכתה למקום של כבוד בתולדות ההתיישבות בארץ ובמקביל לכך לטורים של הומור ופזמונים בספרים ועל במות.

 

המושבה הצנועה וסביבתה שילמו מחיר דמים גבוה במלחמת העצמאות בקרבות בהן לחמה חטיבת גולני הצעירה וגרשה את צבא ההצלה של קאוקג'י מהאזור. זו הסיבה להקמת אתר ההנצחה וקריאת הצומת ע"ש נופלי חטיבת גולני.

 

השם העכשווי לסג'רה הוא אילניה. זהו תרגום עברי לשם הערבי סג'רה שפרושו עץ. יודעי ומכירי דבר ומקום מחזיקים בדעה כי העץ שנתן את שמו לישוב בכל הזמנים הוא הברוש המיתמר, הבולט בסביבתו ממערב לאילניה.

 

למעוניינים ליהנות מנופו ומצילו של הברוש המיוחד מומלץ לעלות בכביש הראשי באילניה מערבה. עם גמר הכביש הסלול מוצב תרשים לימין הדרך, ומכאן הנסיעה בדרך סלולה ועם פנייתה ימינה אפשר כבר לראות את העץ המרשים.

 

בשונה מברושים אחרים, כאן לעץ, שהוא בן כ-450 שנה, יש נוף סבוך וענפים פרוסים לרוחב המעניקים לו רוחב ומראה ייחודי.

ניתן להגיע לקרבת העץ, לחסות בצילו ולשבת על הספסלים שהוצבו במקום.

 

 

 הברוש באילניה (סג'רה). צילום: אתר "מכל מקום"

 

 

 

הברוש בנחל דליה

 

התחנה הבאה במסענו בעקבות הברושים המיוחדים היא בנחל דליה, הזורם ברמות מנשה. הגבעות  המאפיינות את הרמה מהוות חלק דרומי ברכס הכרמל ומשתפלות אל גבולו הדרומי שהוא נחל עירון (ואדי ערה).

 

מסלולי הטיולים המפורסמים בספרים או באתרי טיולים באינטרנט מציעים כמה דרכים להגעה לעץ הברוש המיוחד בנחל דליה. מניסיוני הצנוע, ניתן להגיע דרך חציית קיבוץ רמות מנשה, בנסיעה בדרך כבושה היורדת בצד מגרש הכדורגל לאפיק הנחל. בנסיעה מדודה צופים בכביש 6 וממשיכים בדרך העוברת תחתיו ובמרחק נסיעה של כמה דקות מבחינים בעץ הברוש.

 

העץ נראה כפירמידה ירוקה. כאשר נמצאים בצילו מבחינים בענפים עבים בפריסה אופקית השזורים גם בענפים המאפיינים את הזן הצריפי. מורכבות העץ עושה אותו ליחיד ומיוחד בארץ ישראל ומכאן גם נושא למחקר.

 

 

 הברוש בנחל דליה. צילום: אתר "מכל מקום"

 

עד כאן המלצותי להכרות וביקור מקרוב של עצי ברוש מיוחדים.

כזכור, התחלתי את הרשימה בנימה של דאגה לעתידם של עצי הברוש ההולכים ונעלמים מנופי הארץ. נכון, הברוש הוא נפוץ ופוגשים בו בכל אשר נפנה, הידללותו עדיין אינה מסמנת את היעלמותו וקיימים עדיין ריכוזי ברוש גדולים. יחד עם זאת, אל לנו לשכוח כי בשלב כלשהו, כשנתחיל לתור בעיננו אחר עץ הברוש המוכר, זה עלול להיות מאוחר קמעה.

Please reload