האיטלקים מגיעים

22.07.2016


התיירים הישראלים המבקרים באיטליה שבים משם עמוסי רשמים וחוויות אודות "ארץ המגף". ואכן יש ממה להתרשם, החל מנופים מרשימים, אתרים היסטוריים, ארועים היסטוריים, אוכל איטלקי אותנטי וכמובן המזג האנושי החם והפתוח של תושבי המדינה.

 

נכון, לנו הישראלים היסטוריה ארוכה ובעייתית עם אנשי הארץ הזו, אך מי מנהל חשבון וככלל, האם יש מקום בו לא נפגענו במהלך הדורות? נעזוב זאת ונתרכז בשורות הבאות בפעולה מלחמתית נפשעת אותה ביצע חיל האוויר של איטליה הפשיסטית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
 

בשנים 1922 עד 1943 נשלטה איטליה על ידי המפלגה הפשיסטית, שבראשה עמד בניטו מוסליני. בשנים הראשונות להיותו בשלטון עמד מוסוליני בראש ממשלת קואליציה, שהיתה מורכבת ממפלגות ימין עם שותפות ליברליות קטנות.

בשנת 1925 בועט מוסליני בשותפיו והופך את איטליה למדינה טוטליטרית, כאשר הוא השליט היחיד, כלומר הרודן.
 

מכאן והילך מנהל השלטון האיטלקי מדיניות חוץ תוקפנית, חסרת אחריות, כאשר המוטו הפשיסטי המוביל הוא השבת איטליה לימי התפארת וההדר של האימפריה הרומית. בשנים אלו יוצא הצבא האיטלקי למספר מלחמות בצפון אפריקה ובאזור הבלקן, אולם הצלחותיו מאוד "צנועות" והצבא האיטלקי מובס בכל החזיתות ושב לבסיסו מוכה וחבול.
 

שנות השלושים הן שנות פריחת הנאציזם בגרמניה. מוסליני מוצא בהיטלר מודל לחיקוי, ואכן, בשנת 1936 נחתמת ברית בין איטליה לגרמניה, הסכם המוכר כציר רומא-ברלין.
הקשר בין הארצות הולך ומתהדק, זאת למרות שהיטלר היה מודע למצבו האמיתי של הצבא האיטלקי ולא אחת הפגין זלזול בו ובבן בריתו הדוצ'ה מוסוליני.
 

עם פרוץ מלחמת העולם, בספטמבר 1939, מכריז מוסליני כי הגיע הזמן למימוש חזונו להקמת האימפריה האיטלקית המודרנית, שתכלול את מרחב הים התיכון, צפון אפריקה, מצרים, ארץ ישראל ויוון.

בחודש ספטמבר 1940 פולשים כוחות איטלקיים למצרים, שהייתה תחת שלטון בריטי, אך לאחר מספר ימים הם נעצרים ונהדפים תוך ספיגת אבדות קשות.
 

פקוד הצבא האיטלקי מודע כי על מנת להכריע בקרבות הקרקע והאוויר יש צורך לשלוט בים התיכון.

שליטה באזור כולו תיתכן רק כאשר הצבא הבריטי ינותק ממקורות הדלק שלו, שהיו נמל טריפולי בלבנון, בתי הזקוק בחיפה ונמל יפו כמרכז אספקה.

 

מגמה זו, שהכניסה את ארץ ישראל לאזור לחימה של הצבא האיטלקי, משנה את הסטטוס-קוו והופכת את האזרחים ליעדים ומטרות של טייסי מוסוליני.
 

ביום ה-15.7.40 החלה ההפצצה על העיר חיפה. הפגיעה היתה במתקני הנפט של חברת "של". למקום נגרם הרס רב ועובד המקום נהרג. ביום ה- 24.7.40 חיפה מותקפת שוב מהאוויר וסופגת אבדות כבדות בנפש וברכוש, כארבעים הרוגים ושמונים ושמונה פצועים, פגיעות בבתים ושרפות בכמה מקומות.

האיטלקים לא מרפים וביום ה-6.8.40 הותקפו גם בתי הזקוק. במתקפה נפגעו מכלי אחסון של דלק. מספר גדול של עובדים נפגע, אך לא היו אבדות בנפש.

 

בעקבות המתקפה, מתגבר הצבא הבריטי את סוללות הנ.מ באזור. בשל תגבור זה ומאחר שלהם גם מטלות נוספות באזורי לחימה אחרים, לא שבים האיטלקים להפציץ באזור חיפה.

 

 

 

מאגר תמונות מההפצצות על העיר חיפה

 

 

כחלק מהתפתחות הלחימה בדרום ובמזרח הים התיכון, פולשים האיטלקים למצרים (מבצע שאוזכר במבוא). מבצע זה החל  ביום ה- 13.9.40 והסתיים במפלה לאחר שישה ימים.

במסגרת הסיוע וההכנות למבצע, עורך חיל האוויר האיטלקי שורה של הפצצות על בסיסים, מתקנים וישובים אזרחים תמימים במזרח התיכון, בהן הערים חיפה ותל אביב.

 

בטרם נעבור ונספר על ההפצצה הרצחנית על העיר תל אביב, נציין כי העיר חיפה, שתושביה ספגו במהלך הקיץ של שנת 1940 שתי גיחות הפצצה, שבו וספגו ביום ה-21 בספטמבר הפצצה אווירית נוספת ושתוצאותיה היו הרסניות ורצחניות יותר.

סה"כ נהרגו באותו יום רע ונמהר ארבעים אזרחים תמימים ונפצעו כשבעים אזרחים.

 

מאחר והכרותי עם העיר חיפה הינה כללית ביותר, לא הצלחתי למצוא אתר הנצחה לציון ולזיכרון לאותם ימים נוראים.

אם מישהו מקוראי רשימה זו יודע/ת על אתר או פחנת זיכרון לנספים, אשמח לקבל את המידע ולהעביר אותו אליכם באחת הרשימות הקרובות.
 

אל תל אביב הגיעו המטוסים האיטלקים ביום ה- 9.9.1940 בשעות אחה"צ. המטוסים הגיעו מבסיסם באי רודוס והיוו חלק מטייסת 205 של כנף הפצצה 41. לא ידוע במדויק מספר המטוסים שהשתתפו בהפצצה, אך על פי עדויות שונות מספרם עמד על חמישה. הם הגיעו לחופי הארץ מכיוון הים, טסו צפונה לעיר ואז ביעף מכוון מזרח למערב הטילו את הפצצות על תל אביב.
 

סה"כ נספרו 56 נפילות. הפצצות פגעו באזור הרחובות בוגרשוב, טרומפלדור וכן בכפר סומייל. גם כיום לא ניתן לדעת את מספרם המדויק של הנפגעים, אך לפי פרסומים שונים נהרגו 137 תושבים ונפצעו 83.

הרישומים של מד'א, המוכרים כאמינים, מציינים 117 הרוגים ועוד 239 פצועים. כל חללי ההתקפה האיטלקית נטמנו בקבר אחים בבית העלמין בנחלת יצחק.
 

העיר האבלה תל אביב, הלומה וחוששת, מותקפת מהאויר פעם נוספת ביום ה-12.6.41. הפעם אלו מטוסים צרפתיים של ממשלת וישי. בהפצצה זו מצאו את מותם 13 איש, עם מוגבלויות פיזיות, שהתגורו "בבית האינואלידים" ברחוב מרמורק בעיר.

הפצצה זו, כמו קודמתה האיטלקית, נפלה על העיר ללא כל סימנים מקדימים. על פי הערכות שונות, יעד התקיפה היה נמל יפו, אך מחמת טעות בנווט לא הגיע המטוס ליעדו ועל מנת להפטר מהפצצות הטייס הטיל אותם על ת"א.

 

עד להפצצות האיטלקית והצרפתית חיה העיר העברית הראשונה את חייה כאילו אין מלחמה בעולם, בזמן שהעולם מסביב בוער כולו. השגרה חגגה עד שהתנפצה כתוצאה מהתקיפה האיטלקית.

מסתבר שאין שרותי ה.ג.א בעיר, מקלטים כמעט ולא קיימים, אין מערך אזעקה ונוהל פינוי נפגעים אינו מוכר.

 

תושבי ת"א, המודעים באמצעות עתונים ויומני קולנוע על הקורה בלונדון, חוששים כי גורל דומה ממתין להם ודורשים מהרשויות לדאוג למקלטים ולמערך התגוננות. כמו במקרים דומים, בעלי היכולת עוזבים את העיר ומחפשים מקלט במקומות אחרים, בעיקר בירושלים.

 

מאגר תמונות מההפצצות על העיר תל אביב

 

 

הזמן עושה את שלו והאווירה נרגעת למספר שנים, עד מלחמת העצמאות, בה ת"א מותקפת מהאוויר, הפעם ע'י מטוסים מצריים. במקרה זה, בניגוד לעבר ולמרות האבדות הכבדות, העיר היתה ערוכה ועל זאת נספר ברשימה אחרת.

 

ראשי הישוב המאורגן ומפקדי ההגנה דב הוז ואליהו גולומב הבינו כי אין לדחות ויש לגשת מיידית להקמת כח אווירי שיוכל לתת כשיקרא הגנה לתושבי ארץ ישראל. המצער הוא ששני האישים, שהיו גם קרובי משפחה (גיסים), לא האריכו ימים והלכו לעולמם אחרי תקןפה לא ארוכה. דב הוז כתוצאה מתאונת דרכים בשרון ואליהו גולומב נפטר ממחלה.

 

דוד בן גוריון, המנהינ המוכר של הישוב, הוא שדחף את כל המערכות הארגוניות, הכספיות והטכניות להקמת כח אווירי עיברי.

בית משפחת בן גוריון היה במרחק דקות הליכה ממוקד האסון. הוא הגיע למקום וחווה חוייה קשה מהמראות ומעדויות התושבים.

 

מראה העיר לאחר ההפצצה נצרב עמוק בתודעתו. בהמשך הדבר בא לביטוי בתורת הבטחון שגיבש, בה מטריה אווירית לתושבי המדינה קודמת לכל יוזמה של העברת המלחמה לשטח האויב. כבר במלחמת העצמאות פעל חייל אוויר ישראלי צעיר ובמבצע סיני לא הסכים לקחת חלק עד שבני הברית יבטיחו הגנה אוירית לתושבי ישראל.
 

אודות לפועלו של בן גוריון, זרוע האוויר הישראלית קיבלה ומקבלת עדיפות על פני זרועות אחרות של הצבא והתוצאות ידועות לכל. אין ספק כי תפיסה בטחונית זו גובשה לאחר הפגישה הדרמטית עם תל אביב המופצצת.
 

יש השואלים כיצד קורה שמדינה ריבונית מתנפלת והורגת מאות תושבים ופוצעת רבים אחרים, זאת ללא כל התראה או יחסי עוינות כלשהם? שאלה נוספת התלויה ועומדת היא כיצד הישות היהודית בארץ ישראל ובהמשך מדינת ישראל התעלמו מהפגיעה הנפשעת ומקיימים קשר חם עם המדינה והעם האיטלקי?

 

העיר תל אביב הנציחה את הרוגי ההפצצה, במלאת חמישים וחמש שנים לארוע, בכיכר מיכאל'ס, בצומת הרחובות המלך ג'ורג' ושדרות הר ציון, זאת בשנת 1995.

על הבניין שנבנה במקום בו עמד בית האינואלידים ברחוב מרמורק 13 נקבע שלט המציין את מותם של הדיירים כתוצאה מהפצצה צרפתית בשנת 1941.

 

 

האנדרטה לזכר חללי ההפצצה בתל אביב (לחצו על התמונות להגדלה)

 

 

 

 

Please reload