בין בית-אלפא לנהלל

לאחרונה הזדמן לי לעבור בעמק יזרעאל בדרכי צפונה. כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם, כאשר הייתי במרכז העמק ניגלה לעיני, בלב השדות המעובדים, קמפוס ענק, מוקף חומת בטון ומגדלי שמירה המזדקפים לאורכה. האתר שהורגלנו לראותו כאן מאז ומתמיד, למרות זרותו לסביבה, הפך למושג של קבע והוא "כלא שאטה".

בנוסף לזיכרון הקולקטיבי של אזרחים בוגרים במדינה אודות פרשת הבריחה ההמונית מהכלא, אצלי שמור סיפור ששמעתי אי שם בילדותי הרחוקה מאבי, הנוגע להיכרותו עם אחת מהדמויות המרכזיות הקשורות בסיפור.

לפני תאור האירוע כמה מילים אודות המקום. ההיסטוריה של האתר, תחילתה בחאן שיירות מהתקופה העותמנית. מאוחר יותר הייתה במקום תחנה של רכבת העמק ששרידיה נמצאים כיום בתוך חומות הכלא. בשנות ה-30 של המאה ה-20 בנו הבריטים, במסגרת תכנית ההגנה הארצית, תחנת משטרה בסגנון "טיגארט". בשנת 1953 הוקם במקום מתקן כליאה, המבנים הוקפו בגדר ומאז נכנס לעולם המושגים שלנו "כלא שאטה" או בשמו העכשווי "כלא שיטה".

בחודש אוגוסט 1958 שהו בכלא כ-200 אסירים. 190 מביניהם "ביטחוניים", מסתננים ואנשי פידאין, וכן 7 אסירים פליליים ישראלים שנדונו לתקופות מאסר ארוכות.

באותם ימים התנהלו במקום עבודות של בנייה ושיפוץ, כך שהחצר הרחבה היתה זרועה חומרי בנייה, חול, חצץ, ברזל ועצים וסולמות ששימשו לעבודה.

ב-1.8.58, בשעות אחר-הצהריים, הכל נראה שליו ורגוע. בשעה שהאסירים יצאו מהתאים לחצר לטיול היומי, נפתח שער הכלא להוצאת האשפה ע"י אסירים תורנים. ברגע זה ניתן האות ותכנית שהוכנה מבעוד מועד הופעלה.

עשרות האסירים פרצו מהתאים לחצר. כל ניסיונות ההשתלטות של הסוהרים נכשלו. דלתות נפרצו ומחסן הנשק נשדד. אסירים פרצו ממתחם הכלא ופניהם דרומה ומזרחה, לעבר קו הגבול עם מדינת ירדן, שאז עבר על הגלבוע, מרחק קילומטרים ספורים מהכלא.

במקביל למרד מתחיל סיפור גבורתו של אסיר בשם יעקב מרחבי, שבניגוד ל"חבריו" מחליט לא להימלט. הוא מצליח לאתר את מנהיג המרד, פוצע אותו ובכך הוא משבש כמה מהמהלכים. בהמשך הוא עובר את חומת הכלא, יוצא אל הכביש, מצליח לעצור מונית ומגיע, לאחר שכנוע של הנהג, למשטרת בית-שאן.

עם קבלת הידיעה בתחנת המשטרה, מתארגן כח המונה 12 שוטרים. בה בעת נשלחות הודעות לתחנות משטרה בצפון הארץ וגם בהן מתארגנות יחידות היוצאות לכיוון הכלא.

סוהר מסגל הכלא מצליח להגיע לקיבוץ עין-חרוד השכן וגם שם מתארגן כח סיוע. ההתראה מועברת לשאר קיבוצי הסביבה וכל הישובים בעמק נכנסים לכוננות והתושבים מאובטחים מפני אפשרות חדירה למשקים. אלו מבין התושבים שהיה נשק ברשותם מתארגנים ליחידות סיוע ויחד עם כוחות המשטרה מקיפים את הכלא ואוטמים אותו מבלי שהיה בידם כל מידע מה קורה בפנים.

באותו הזמן, האסירים שנמלטו מצליחים לחצות את הגבול ולהגיע לעיר ג'נין ולכפרים נוספים באזור. רק בשעה 11 בלילה מצליח הכח לחדור לכלא ועוצר מספר אסירים מורדים. בחצר בית הסוהר נמנו 11 גופות של אסירים ואין מידע מדויק על מספר הנמלטים. מאנשי סגל בית הסוהר נרצחו במרד 2 סוהרים. בעקבות האירוע הוקמה וועדת חקירה שבמסקנותיה היו המלצות לשינוי הכללים ושיטות הכליאה בכל בתי הסוהר.

כותרת העיתון "ידיעות אחרונות". 1.08.1958

יעקב מרחבי, שבחר להילחם לצד הסוהרים, גדל בשכונת מחנה יהודה בפתח-תקווה. לאחר שרותו הצבאי עבד למחייתו בבניין וחקלאות וחסך משכרו למימוש תכניות בהמשך. את כספו הפקיד בידי אביו, שמערכת הקשרים איתו ידעה עליות ומורדות. כחלק מסכסוך משפחתי דרש יעקב את כספי חסכונותיו מאביו והלה סרב להשיבם. הויכוח התלהט והפך לקטטה אלימה שבמהלכה ירה יעקב באביו למוות. כפי שציינתי בפתח הדברים, אבי סיפר לי כי העסיק את מרחבי בבניית משקו החקלאי. נוצר ביניהם קשר של ידידות, שנקטע בעקבות הנסיבות. באותה תקופה עונש המוות היה נהוג במדינת ישראל. יעקב מרחבי נדון בשנת 1953 למוות. תוך כדי ישיבתו בכלא, בהמתנה לביצוע העונש, בוטל עונש המוות בארץ ועונשו הומר למאסר עולם שגם הוא הומתק ביום העצמאות העשירי למדינה ל-10 שנות מאסר. ביום המרד, באוגוסט 1958, נותרו לו 4 שנים לריצוי. כגמול על יוזמתו ואומץ ליבו בבלימת הבריחה הוא זכה לחנינה ושוחרר זמן קצר לאחר מכן מהכלא ובהמשך שקע באלמוניות מבורכת.

כלא שאטה מחזיק בין כתליו היסטוריה מרתקת, שאולי עוד נוכל להיחשף אליה כאשר מתחם שיטה יחזור לפעול כאזור אזרחי בעל ערך היסטורי.