חיים ומוות מעל הים התיכון

סוד גלוי וידוע כי בראשית שנות השישים, במערכת המסועפת של השירותים החשאיים של מדינת ישראל התנהל קרב איתנים בין שני קודקודים: איסר הראל, ראש המוסד המכהן, ואלוף מאיר עמית, ראש אמ"ן, שבהמשך אף החליף את הראל כראש המוסד. יודעי ח"ן טוענים כי בין השניים קיים היה "מאזן אימה" בצורת מידע שפרסומו יפגע קשות בבר הפלוגתא ומכאן השתיקה ההדדית.

המידע הנפיץ מוטמן עמוק בארונות ועטוף בצנזורה צבאית כך שרק לאחר שנים ניתן לחשוף אותו לאור השמש.

איסר הראל (מימין) ומאיר עמית (באמצע: השר יצחק מודעי)

צילום באדיבות דובר צה"ל

מבלי לפסוק בין שתי אושיות מודיעין אלה, ננסה כאן לחשוף את מטענן. ביקורתו של הראל כלפי עמית התייחסה ל"פרשת בן ברקה" הבינלאומית.

מהדי בן ברקה, מנהיג מרוקאי אותנטי, מקים במולדתו בשנת 1959 את מפלגת "האיחוד הלאומי של כוחות העם", שעצם הקמתה ופעילותה היוו אופוזיציה לשלטון בית המלוכה ונספחיו. במקביל לפעילות בארצו חבר בן ברקה לתנועות אנטי קולניאליות בעולם, כשבין היתר תמך במאבק הפלסטיני כנגד מדינת ישראל.

בשנת 1962 הואשם בבית משפט בחתירה ובבגידה במלך חסן ובמוסדות השלטון. לאחר שנה של דיונים נדון למוות בהעדרו, זאת לאחר שגלה מארצו קודם לכן.

בן ברקה עם מנהיג קובה פידל קסטרו (משמאל)

בפעם האחרונה נראה בן ברקה בחיים בפריז, באוקטובר 1965. לאחר חקירות ופרסומים שונים נמצא כי נחטף בידי סוכנים של השלטון המרוקאי ובמהלך מעצרו עונה והוצא להורג. מהחקירות התברר כי שוטרים צרפתים היו מעורבים בחטיפה ובהפתעה נמצא כי גם המוסד הישראלי היה שותף באיתורו. מידע זה גרם למשבר עמוק ביחסי צרפת-ישראל. ראש המוסד דאז מאיר עמית טען כי מעורבות המוסד הייתה בידיעת רוה"מ אשכול וכי עזרת המוסד ניתנה לאחר לחץ מדיני כבד, תוך הבטחה כי האיש יועבר למרוקו ע"פ כללי ההסגרה. מובן שהצנזורה אסרה את הפרסום, כך נשאר להראל לנופף בפרסום בחו"ל מעל ראשו של מאיר עמית.

"השוט" שהחזיק עמית מעל ראשו של הראל היה "מבצע ברן" הכושל.

שנת 1951, "המוסד" גוף צעיר, ממלכתי, ביטחוני, בראשו עומד הראל הפועל בתנאים מורכבים לשמירת ביטחון המדינה בשנותיה הראשונות. העדר ניסיון של הארגון מביא לטעויות בקבלת החלטות ובהמשך בביצוען בשטח.

הפרשה הסבוכה שנעסוק בה צפה ועולה בחודש דצמבר של אותה שנה, כאשר קצין צה"ל, סרן אלכסנדר ישראל, עומד למשפט במחוזי חיפה באשמת מרמה. המשפט הוא הפרק הראשון בסיפור שנשמע על גבול הבדיוני. תחילתו בשירות צבאי של קצין מצליח, המשכו מעשי מרמה, הסתבכות שהופכת למעשה ריגול ובגידה, וסופו היעלמות ומוות מסתורי.

גיבורנו יליד בולגריה, עולה לישראל בשנת 1949 לאחר שהוסמך כמהנדס בארץ הולדתו. המהנדס הצעיר והנמרץ מגויס לצה"ל וזוכה לדרגת סרן, ההולמת את התמחותו החיונית לצבא. סרן אלכסנדר ישראל מוצב בחיל הים ומשרת באזור חיפה. בהמשך הוא נישא לחברתו כרמלה והזוג מתגורר בעיר.

בשירותו הצבאי הוא עוסק בפיתוח אמצעי לחימה. הקצין הצעיר מגלה יצירתיות ויזמות והוא מקובל על חבריו ומעורך ע"י מפקדיו. מה שלא היה ידוע לסביבתו הצבאית באותם ימים כי הקצין המרשים המשרת איתם הוא בעל אישיות חצויה. כאשר איש הצבא המסור והאמין פושט את המדים הוא הופך להולל חסר מעצורים. לצורך מימון אורח חיים שכזה נדרש מימון רב שאינו מצוי בכיסו. הרדיפה אחר הכסף מביאה אותו למסלול פלילי שבא לביטוי במעשי הונאה, מרמה והתחזות. כמו חבריו שלא מודעים למעשיו הנלוזים כך גם רעייתו כרמלה שעולמה נהרס עליה כאשר המשטרה נכנסת לתמונה.

העמדת אלכסנדר ישראל לדין היא הנקודה המציינת שחלה תפנית דרמטית בעלילה. במהלך פעילותו "האזרחית" בחיפה הוא מכיר צעירה איטלקית העובדת בקונסוליית ארצה. למרות היותו בעל משפחה הוא מציע לצעירה נישואים. היא, שלא מודעת למצבו המשפחתי, נעתרת ומתנה זאת בכך שימיר את דתו לנצרות.

ה"ארוס" מקבל את התנאי, עובר טקס הטבלה, משנה את שמו לאלכסנדר איבור וזוכה לדרכון איטלקי תחת שם זה.

לפני כשבעים שנה, ב-4.11.54, טס אלכסנדר איבור לרומא, כשהוא מסתיר את נסיעתו מרעייתו ומארוסתו הטרייה.

עיתון "מעריב", דצמבר 1954

לאחר מס' ימים הוא נפגש עם הנספח הצבאי המצרי באיטליה ומציע לו חומר מודיעין תמורת תשלום נאה. קיום המפגש ותוכן השיחה הגיעה למטה המוסד ומרגע זה סומן אלכסנדר איבור כסיכון לביטחון המדינה. לצוות אנשי מוסד שמונה ע"י הראל לטפל בנושא הגיע מידע כי מוזמנת טיסה לקהיר עבור האיש, מידע זה הסתבר כשגוי.

איבור, שלא חש בכלום, נעלם מהעוקבים עד שנראה לאחר כמה ימים בווינה, אוסטריה, שם האיש תחת מעקב צמוד. כשהוא טס מווינה לפריז במושב לצידו הוא פוגש צעירה חברותית המנהלת אתו שיח נעים, היא מספרת כי בנחיתה מחכים לה חברים ומציעה לו להצטרף אליהם לנסיעה לעיר. כמובן שגיבורנו מקבל את ההצעה ולאחר הנחיתה נכנס למכונית ומתקבל בשמחה ע"י "החברים", שהם מסתבר כמו חברתם שליחי "המוסד". במהלך הנסיעה מורדם החשוד בכלורופורם וכך מובא לחקירה בדירת מסתור שהוכנה מבעוד מועד.

מיד בתחילת החקירה אישר איבור את החשדות כנגדו ותירץ את בגידתו בצורך דחוף לכסף ע"מ להיחלץ מהסתבכותו הכלכלית.

איסר הראל ממטה המוסד מורה לאנשיו להטיס את האיש בהקדם לצורך העמדה לדין באשמת בגידה. רופא שהיה חלק מהצוות הזריק לעצור חומר הרדמה ובהמשך הוכנס לארגז והועלה על מטוס מטען של חיל האוויר שהיה בשדה לצורך העברת ציוד לצה"ל. לאחר חניית תדלוק באתונה, בטיסה לישראל איבד אלכסנדר איבור את הכרתו. ד"ר יונה אליאן ניסה להנשימו אך ללא הצלחה והאיש מת בהיות המטוס באוויר.

רפי איתן, שהיה מפקד המבצע, יצר קשר עם הראל ודיווח לו על ההתרחשות. הראל הורה לו בפסקנות להשליך את הגופה במהלך הטיסה לים.

נראה היה כי מבחינת מפקדת המוסד הפרשה הסתיימה, אך לא כך קרה.

התקלה במבצע הבאת העציר לישראל דווחה לראש הממשלה משה שרת ובהוראתו הוקמה ועדת חקירה שמצאה כי צוות המוסד פעל כשורה וכי המוות נגרם ממינון שגוי של זריקת ההרדמה.

לאכזבת הנהגת המוסד, ובניגוד לכוונתם, הפרשה לא נקברה. אומנם היא לא הגיעה לידיעת הציבור הרחב, אך מעגל רחב של פעילים ועסקנים הפך לשותפי סוד.

ה"סוד" נשאר נסתר במשך עשרות שנים, ורק כחמישים שנה מאוחר יותר, במהלך ראיון עם עיתונאי, באמירה אגבית סיפר רפי איתן על המבצע שהיה בפיקודו ועל התקלה שהעיבה שנים על התנהלות המוסד.

לסיום נציין כי ד"ר אליאן, שהיה הרופא בצוות ונאבק על שמו הטוב ומיומנותו המקצועית, דרש בדיקה מקצועית ובקשתו נענתה. החקירה הנוספת מצאה כי הרופא פעל כשורה וכי מותו של העציר אינו כתוצאה מזריקת ההרדמה. הבהרה זו אפשרה את המשך העסקתו ע"י המוסד ולאחר מ"ס שנים לקחת חלק בהבאת אייכמן למשפט בירושלים.

ד"ר יונה אליאן (במרכז). צילום באדיבות המרכז הרפואי שיבא תל השומר 

בשנים האחרונות נכתבו כמה ספרים אודות פעילות "המוסד לתפקידים מיוחדים" מאז הקמת המדינה. בצד הצלחות מדהימות היו גם כמה כשלונות, ויש הטוענים כי מבצע "ברן" שעליו סיפרנו הוא אחד המבצעים המביכים.