top of page

הפורץ הנוצץ

אם תקלידו בגוגל את צמד המילים "הפורץ הנוצץ" תקבלו רשימה מפורטת של מתקיני מערכות אזהרה, מתקני מנעולים, פורצי דלתות ואף שם של סרט קולנוע. מובן שלא זה הכיוון שאליו בכוונתנו להגיע, ענייננו דרמטי יותר.


אנו נשתדל להביא בשורות הבאות סיפור אודות גנב פורץ שפעל ברחובות ובבתי העיר תל אביב בסוף שנות החמישים והוא "הפורץ הנוצץ" - הגנב החלוץ הראשון שנשא בגאון בתואר שהודבק לו ע"י עיתונאי חכם ושנון שסיקר את מעלליו.


בשנות העשור הראשון לקיום המדינה המושג שרווח ביותר בחברה הישראלית היה "צנע". לבד מהצנע נישאו מושגים נוספים כמו "שוק שחור", "קיצוב", "פנקס נקודות" וכמובן שמו של השר דב יוסף שמתוקף תפקידו נשא במשימה וזכה ללעג ולשנינה מהציבור על פעילותו.


בדיעבד, ברבות השנים, הוברר כי האיש דב יוסף היה במקום ובזמן הנכון ומדינת ישראל צלחה את המשבר בהצלחה. הנהגת המדינה היתה טרודה באותם ימים בקליטת עליה, בבעיות בטחון וכמובן במאבק יום יומי כיצד לקיים ולהזין את אוכלוסיית הארץ. לצורך כך הוכרזה מדיניות של צנע שנמשכה כעשר שנים. באותם ימים גם עולם הפשע היה "צנוע" בפעילותו והסתפק בגנבות חקלאיות, כייסות ופריצה לבתי עסק (מדירות מגורים לא היה מה לגנוב). כנופיות, משפחות פשע וחיסולים המוכרים לנו כיום, נראו אז רק בסרטים או נקראו בספרים.


תקופת הצנע נמוגה בסוף שנות החמישים וכאן גם מתחיל סיפורנו. הסרת ההגבלות, הפתיחות והרווחה הביאו איתם לחלק מהחברה הישראלית גם תופעות של ראוותנות, יוהרה והתנשאות, שגררו איתם קבוצות ויחידים למקומות רעים.


1958 הינה שנה של גידול והתפתחות בחברה הישראלית, בכבישי הארץ מורגשת תנועה ערה יותר, כך גם הדבר ברחובות הערים, ובכלל זה בתל אביב. ממש באותם ימים "משייטת" ברחובות העיר מכונית מפוארת דגם הנרי-ג'יי מתוצרת קייזר-פרייזר, צבועה בבורדו ובולטת מאוד בסביבתה.

תושבי העיר הבחינו במכונית הנ"ל חונה מדי פעם באחד מרחובות העיר ולא ייחסו לכך דבר, כל זאת עד לערב ה-9 בחודש מאי 1958.

אותו ליל שבת, קרוב לחצות, התקבלה הודעה במוקד משטרת ת"א על אדם לא מוכר, זר לסביבה, משוטט בחצר בית מגורים ברח' דיזנגוף, כשהוא מנסה לפרוץ לדירה בקומת הקרקע.


שוטרי ת"א הגיעו למקום במהירות, הקיפו את החצר ואיתרו חשוד חובש כפפות, מצויד במברג ובפנס כיס שמהם הוא מנסה להיפטר. כשהאיש כבר עצור הוא מנסה למלט את נפשו בהצעתו לשוטרים סכום שוחד נכבד ותכשיטים שהיו בכיסו, אותם גנב לאחרונה. לאחר דחיית ההצעה, בדרכו אזוק לניידת המשטרה הוא עוד מבקש מהחוקרים להגיע לתחנת המשטרה ברכבו הפרטי. תדהמת השוטרים רבה כשהם מאמתים כי אכן לעצור ממתין רכב, וכי הגנב שבידיהם הוא בעל רכב ה"הנרי -ג'יי" המוכרת מרחובות העיר. מסתבר כי זה רכב העבודה איתו הגיע למקום הפשע ובו הוביל את שלל הפריצות.


בחקירה התגלו פרטים רבים אודות "התכשיט" הפורץ. שמו ישראל בנציוני, בן 43, תושב ת"א. בעל משפחה, מתפרנס מגרפיקה ושרטוט, שלדעתו מדובר במקצוע זמני, מחוסר ברירה, עד שיוכר כצייר גאון.

האמונה בגדולתו הנסתרת משבשת את הגיונו וגורמת לו להתנהלות מוזרה, כשגנבה ועברות נספות הן חלק מהן. רדיפה אחר הכרה אמנותית מביאה איתה הוצאות גבוהות והן שנותנות לו, לדעתו, את ההצדקה לגנוב ולחמוס אחרים.


חוקרי המשטרה שומעים מבנציוני כי ביצע כמאה וחמישים פריצות בעיר. עבודתו היתה כה יעילה שלעיתים הספיק לפרוץ לשלוש דירות בלילה.


עם התקדמות החקירה ממתינה לשוטרים הפתעה נוספת. על השאלה כיצד שיווק את שלל הגנבות, מצביע בנציוני על שכנו לבית וידידו יעקב כהן, בעליה של חנות תכשיטים מוכרת בת"א. כהן הוא שותפו ודרך חנותו נמכר הרכוש הגנוב. מובן שבנציוני הסגיר את הצורף כהן בנימוק מקורי כי הוא בתהליך של הטהרות ומתוקף זאת הפך לחושף אמת.


תגובת כהן שהיה נתון בחקירה באותו זמן היתה קשה ומהירה. עם כוס המים שהוגשה לו יצא למרפסת הבניין והשליך עצמו מגובה הקומות. הפציעה האנושה גרמה לו להתייסר מס' ימים ואז השיב את נשמתו לבוראו.


הציבור עקב בעניין אחר התפתחות החקירה וממשטרת ישראל ניצלה זאת היטב לטפח את יחסי הציבור שלה ושחררה מידע בהתאם לצרכיה. דפי העיתונות מולאו בכתבות מצולמות שסיפרו על משפחות החשודים ומולן תושבים תל אביביים שביתם נפרץ ורכושם אבד.




צילומים באדיבות השבועון "העולם הזה", גיליון מתאריך 28 במאי 1958



משפטו של בנציוני התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהרכב של שלושה שופטים. בתחילה ניסה הנאשם להתגונן תחת כסות של אי שפיות, אך טענה זו נדחתה במהרה.

בפסק הדין שניתן ביום 14 בחודש יולי 1958 נדון ישראל בנציוני ל-10 שנות מאסר. יותר מאוחר ערער בנציוני על ההרשעה בפני בית המשפט העליון שדחה את הבקשה ואישר את פסיקת המחוזי.


בנציוני (מימין) באולם בית המשפט עם פרקליטו עוה"ד גינזבורג. צילום באדיבות השבועון "העולם הזה"



תחכמו של בנציוני הביא אותו לכך שעוד טרם תפיסתו דאג לרישום הרכוש כולו ע"ש רעייתו, כך שהנפגעים היו מנועים מקבלת פיצוי או רכוש חזרה מהגנב או קרוביו.


לאחר ריצוי של שני שליש מהעונש שוחרר הפורץ, זאת בחודש ינואר 1965. בזה לא תמה מעורבות בנציוני בציבוריות הישראלית. מעשיו הנלוזים הביאו לכך שהכנסת תקנה את החוק בעניין רכוש גנוב וכיום המצב שונה ונפגעים לא מופקרים לגורלם. זו תרומתו העקיפה למשילות הישראלית.

רעייתו של ה"פורץ הנוצץ", עדה בנציוני, מתעמתת עם עיתונאים מחוץ לבית המשפט. צילום באדיבות השבועון "העולם הזה"



מהשתלשלות העניינים לא ברור למה התגעגע יותר בנציוני - לפריצות או לימי הכלא. בכל אופן, הנ"ל שב לסורו. לאחר שחרורו ביצע מס' פריצות וכמובן נתפס. במאי 1966נדון לשלוש שנות מאסר. לאחר שחרורו השני שקע באלמוניות, עד מותו בחודש אפריל 1981.



* העיתונאי אורי דן ז"ל, באותן שנים כתב "מעריב", עקב ודיווח על הפרשה, ולצורך רשימה זו נעזרתי בפרסומיו האמינים והמרתקים.


Comentarios


bottom of page