אלפא נגד מדינת ישראל

"אומרים שהיה כאן שמח" כתב פעם יהונתן גפן ושר אריק איינשטיין, ארשה לעצמי להוסיף כי גם היה מעניין, מעניין ביותר.

בעצם ימים אלה, חודש דצמבר 2024, אנו אזרחי המדינה מציינים את החודש החמישה עשר למלחמת דמים עם תוקפנו החיזבאללה מלבנון ומדרום, מתחום רצועת עזה, החמאס. כולנו כוססים ציפורניים מדאגה לחייהם של מאה חטופות וחטופים הנמקים במנהרות ומוחזקים בידי יצורים שטניים צמאי דם.

אולי זה הזמן לחזור ולעלעל בדפי ההיסטוריה, לשאוב מהם קורטוב של אופטימיות ולהיזכר כי המדינות שבעבר שאפו ולחמו לחיסולנו הן כיום בנות ברית, שותפות לאינטרסים ומקיימות עמנו יחסי שלום - שכנותינו מצרים וירדן.

בשורות הבאות נחזור בענווה לשנות החמישים של המאה העשרים ונספר על תוכנית אלפא, שתכליתה פיצול והחלשת מדינת ישראל ובכך להביא לחיסולה.

ממש נעים לחשוב כי האויבת המרה מדרום היא מצרים, שעד שנת 1952 עמד בראשה המלך פארוק, נצר לשושלת "פואד" שמוצאה אלבני והיא הומלכה על מצרים לפני מאות שנים בידי השלטון העות'מאני. מהפכת הקצינים שבראשה עמד הגנרל נגיב סילקה כזכור את המלוכה ותפסה את השלטון. נגיב עצמו הודח שנתיים אח"כ על ידי נאצר, שהחזיק בהגה השלטון עד מותו בשנת 1970.

גמאל עבד אל נאצר התגלה כמנהיג כריזמטי עם ראייה רחבה ובהתאם לכך פעילותו חרגה מתחום ארצו וניכרה בארצות צפון אפריקה, במזרח התיכון ובארגון המדינות הבלתי מזדהות מיבשות נוספות. בריטניה שלטה במצרים מאז שהזיזה את האימפריה העות'מאנית. בשנת 1954 נחתם הסכם בין מצרים בהנהגת נאצר לבריטניה, בה התחייבה האחרונה לפנות את כוחותיה מאזור תעלת סואץ, זאת עד חודש יוני 1956.

נשיא מצרים נאצר מתקבל בתשואות ברחובות קהיר לאחר הלאמת תעלת סואץ

צילום באדיבות סוכנות AP Photo

שליטת בריטניה הגדולה במזרח התיכון הלכה ופחתה, ולמרות שיציאתה ממצרים הייתה מכה אנושה, לא חדלה מלחפש דרכים וסיבות לשוב לנוכחות במצרים. אחיזתה בממלכת ירדן אפשרה לה לפתח תקוות ליזום רעיונות ותחבולות, זאת תוך דריסת מדינת ישראל. הרעיון גובש בידי הפקידות הגבוהה ואומצה ע"י ראש הממשלה באותה תקופה אנטוני אידן, שקיווה כי ארה"ב תאהב את הרעיון וכך יהיה סיכוי ממשי למימושה.

להלן מהלכי התוכנית "היצירתית" שזכתה לשם אלפא.

השנה כזכור היא 1955, בישראל ראש הממשלה הוא משה שרת ובן גוריון פרש מתפקידו וחי בצניעות בקיבוץ שדה בוקר. רה"מ מקבל את נוסח התוכנית ודוחה אותה מכל וכל. בלחץ בריטי הוא מוכן להציג אותה בפני הממשלה בתנאי שישראל תצורף בהקדם לברית נאט"ו. הדרישה נדחתה מיידית, כך שהמסמך הבריטי לא מוצג בפני ממשלת ישראל.

משה שרת מסיים את כהונתו כראש ממשלה ביום ה-3.11.1955, שב לתפקיד שר החוץ ובן גוריון חוזר לראשות הממשלה.

אנתוני אידן מודע לשלילה טוטאלית של התוכנית ע"י ישראל ולמרות זאת נושא נאום שבו מציג את פרטי התוכנית. מה שמדאיג את מנהיגי ישראל הוא שפוסטר דאלס, מזכיר המדינה של ארה"ב, מצדד ומביע תמיכה ברעיון.

באם התוכנית תצא לפועל, קו הגבול הדרומי של מדינת ישראל יימתח מאזור העיר קרית גת מערבה לים התיכון. כלומר, הנגב יופקע ממדינת ישראל. ובהמשך:

• מצרים וירדן יחוברו בשני משולשים בשטח הנגב, כאשר בסיסם בכל אחת מהמדינות וקודקודן במרכז הערבה,כך יהיה קשר יבשתי ביניהן מבלי לעבור את ישראל.
  

• שטחים מסוימים יועברו לשליטת ירדן.
  

• השטחים המפורזים בהסכמי שביתת הנשק יחולקו בין ירדן, מצרים וישראל.
  

• מספר מוגבל של פליטים פלסטינים יוחזרו לשטח ישראל, השאר יפוצו.
  

• ייחתם הסכם לחלוקת מי הירדן.
  

• מדינות ערב יבטלו את החרם על ישראל. 
  

אנתוני אידן (משמאל) ופוסטר דאלס צילום באדיבות ארכיון הולטון דויטש (Hulton deutsch)

בן גוריון כזכור חזר לראשות הממשלה ומכריז בכנסת ביום ה-15.11.1955 כי להצעת אידן בדבר קיצוץ שיטחה של ישראל אין כל תוקף חוקי, מוסרי והגיוני ואין להעלותה על הדעת. בנקודת זמן זו חשוב לציין כי מנהיג מצרים נאצר גם הוא דחה בבוז את התוכנית בהבינו כי מטרת היוזמים לשוב ולשלוט בתעלת סואץ.

עיתון "הארץ"⁩, 11 נובמבר 1955⁩

עיתון "הארץ"⁩, 16 נובמבר 1955⁩

בהמשך לפרשת אלפא ההנהגה הישראלית חשה כי אכזבת הבריטים מהדיפת תוכניתם תביא לעויינות קשה כלפי ישראל והדבר יגרום לצרות צרורות במישור הבינלאומי.

מסתבר שלא כך היו פני הדברים, כבר בחודש אוקטובר 1956 צרפת, בריטניה וישראל פעלו נגד מצרים  במבצע "מוסקטר", המוכר בישראל כמבצע "קדש".

בסיכומם של הדברים ניתן להבין כי מאחורי כל התוכניות המדיניות עומדים אינטרסים המשנים כיוון לעיתים קרובות.